מידע דל בלבד זרם עד כה לישראל מבנימין נתניהו ואהוד ברק ופמלייתם המאריכה את שהותה בוושינגטון. אפילו שרים בכירים נותרו בארץ פעורי פה. ייתכן שנתניהו שוחח עם מי משרי ועדת השבעה שניסחה את תשובת ישראל לארה"ב, אך ניתן לקבוע כי לא דיבר עם רובם.
הדיון המתארך בין אובמה לבין הישראלים דמה מעט להתנהלות של ג'ימי קרטר כאשר כלא בקמפ דיוויד את מנחם בגין ואנואר סאדאת עד שיסכימו לעשות שלום. אלא שהפעם הדיון היה דו-צדדי בלבד, והישראלים שמרו על זכות השתיקה על פי בחירתם. התקשורת נותרה בעמדת נבדל.
סוגיית הבנייה הישראלית בירושלים-רבתי הפכה למוקד המחלוקת ובמידה רבה במפתיע. שכן האמריקנים והפלסטינים הסכימו לפני שלושה שבועות להתחיל בשיחות הקירבה על יסוד הודעה ישראלית מפורשת שהקפאת הבנייה ביהודה ובשומרון לא תחול על הבירה.
הרושם הוא שאובמה החליט להקשיח לאחר מעשה את תנאי הפתיחה של שיחות הקרבה תוך הטייתן לכיוון חוסר הנוחות הפוליטית של אורחיו הישראלים. הוא עושה כן בתקיפות רבה מהצפוי, המעידה על ביטחון עצמי גובר עקב הצלחתו להעביר על חודם של שבעה קולות את רפורמת הבריאות שלו בבית הנבחרים האמריקני.
תקופה של חוסר יציבות
הבנייה בבירה היא אבן הנגף העיקרית ליישור ההדורים בין ארה"ב לבין ישראל, מפני שנתניהו הדגיש בנאומיו את זכות הבנייה הישראלית בה. הוא עשה כן גם בוועידת איפא"ק, והאם יוכל לרכך את עמדתו ולהתפשר עליה ולעשות כן בלא גיבוי מראש מוועדת השבעה של שריו? בשלב הנוכחי השאלות ברורות מן התשובות.
מה גם שארה"ב אינה מעניקה למחלוקת בעניין ירושלים ייחודיות. היא בראש סולם תביעותיה אך מצויים עוד סעיפים מעיקים בסדר יומה. אמריקה תובעת להתיר את תקופת ההקפאה מגג הזכוכית של עשרה חודשים בלבד לכל התמשכות המשא ומתן עם הפלסטינים. גם אם תיענה לתביעת ישראל לא להגיש הצעה משל עצמה לפתרון הסכסוך, היא תדרוש לעצמה סמכות לעשות זאת כאשר הדיונים יגיעו למבוי סתום.
הבוקר עומד נתניהו להמריא בדרכו לארץ. אם באשמורת השלישית של הלילה לא עלה בידי הצדדים להגיע להבנה מוסכמת בכתב, צפויה עתה תקופה של חוסר יציבות במערכת הדיפלומטית של המזרח התיכון.
ימים קשים בשער או בציר ירושלים-וושינגטון או בציר הממשלה-משכן הכנסת.