פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשפוך את העתיד עם המים

      לציין את יום המים מדי שנה זה הישג נאה, אבל חשוב יותר לזכור את מצוקת המים של הפלסטינים ועתידם המטריד של מקורות המים המשותפים לנו ולהם

      יום המים הבינלאומי עמד השנה בסימן איכות המים, בדגש על חשיבותם של מים נקיים והצורך בניהול בר קיימא של מקורות המים. התגברות המודעות הציבורית בישראל לנושא מבורכת, אולם ראוי שנזכור גם את מצוקת המים הקשה בה שרוי הציבור הפלסטיני בגדה המערבית, ואת העובדה שאקוויפר ההר מזדהם והולך בשפכים לא מטופלים ומסכן את עתידם של מקורות המים המשותפים לנו ולפלסטינים.

      חלוקה מפלה ולא הוגנת

      מי התהום של אקוויפר ההר הם מערכת מים משותפת מרכזית לישראל ולפלסטינים בגדה המערבית והיא גם מקור המים הגדול והאיכותי ביותר באזור זה. ממאגר אקוויפר ההר מופקים מדי שנה כ-600 מיליון מ"ק מים. ישראל, השולטת באופן כמעט מוחלט במקור מים זה, מנצלת כ-80% מכמות זו לצרכיה ואת היתרה היא מקצה לשימוש הפלסטינים.

      החלוקה המפלה והלא הוגנת של משאבי המים המשותפים יוצרת מצוקת מים כרונית בשטחי הגדה, ועלולה לפגוע בבריאותם של התושבים. ארגון הבריאות העולמי ממליץ על צריכת מים מינימלית ליום לנפש של מאה ליטר. צריכת המים הממוצעת ליום לנפש בערים ישראליות, נכון ל-2007, עומדת על 242 ליטר ליום לנפש וביישובים כפריים על 211 ליטר ליום לנפש. לעומת זאת, ממוצע צריכת המים ליום לנפש בגדה המערבית, נכון ל-2008, עומד על 73 ליטר. במחוזות מסוימים הצריכה אף נמוכה באופן משמעותי ומגיעה ל-37 ליטר ליום לנפש במחוז טובאס, 44 ליטר ליום לנפש במחוז ג'נין ו-56 ליטר ליום לנפש במחוז חברון.

      בשל המחסור במים, נאלצים חלק ניכר מתושבי הגדה לקנות מים, שמחירם גבוה פי שלושה עד פי שישה מהמים המסופקים ברשת המים. לפי נתוני רשות המים הפלסטינית, נכון ל-2008 בתיהם של יותר מ-191 אלף פלסטינים ב-134 כפרים ועיירות כלל אינם מחוברים לרשת המים. בחלקים רבים אחרים בגדה, בחלק מחודשי השנה אספקת המים היא חלקית, בעיקר בחודשי הקיץ. תושבי קהילות אלו נאלצים לקנות מים ממיכליות המופעלות על ידי הרשויות המקומיות ובמקרים רבים מידי סוחרים פרטיים, שאין כל פיקוח על איכות המים שהם מוכרים.

      אין טיהור, יש שפכים

      בעיה חמורה נוספת הנוגעת למי התהום של אקוויפר ההר היא שגם הפלסטינים וגם ישראל מזהמים באופן מתמשך מאגר זה בשפכיהם. כשליש משפכי ההתנחלויות, המגיע לכ-5.5 מיליון מ"ק שפכים בשנה, אינם מטופלים כלל ומוזרמים לסביבה באופן גולמי בעוד שאר השפכים מטופלים ברמה נמוכה. בנוסף, העיר ירושלים מזרימה מדי שנה יותר מעשרה מיליון מ"ק שפכים גולמיים מזרחה לשטח הגדה המערבית באגן נחל הקדרון. יותר מ-90% של שפכי הפלסטיניים, המגיעים ללמעלה מחמישים מיליון מ"ק שפכים בשנה, אינם מטופלים. סך הכל, שפכיהם של שני מיליון איש מתוך כ-2.8 מיליון תושבי הגדה ומזרח ירושלים אינם מטופלים ומזהמים את מאגר אקוויפר ההר. בארבעים השנה האחרונות הזניחה ישראל את הטיפול בשפכי ההתנחלויות, ובחלק מההתנחלויות הוותיקות אין כלל מתקנים לטיפול בשפכים או שאלו אינם מתפקדים כבר שנים רבות. כמו כן, מאז הקמת הרשות הפלסטינית ישראל מעכבת, ולעיתים אף מנעה, מתן אישור להקמת מתקני טיהור שפכים בערים הפלסטיניות בגדה. בלי אישור כזה, הפלסטינים אינם יכולים לבנות מתקנים אלה.

      הפלסטינים, מצידם, אינם פועלים לטיפול בשפכי האזורים הכפריים בגדה המערבית, בה חיה רוב האוכלוסייה הפלסטינית.
      ישראל והפלסטינים יכולים וחייבים להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים צרים, ולפעול במרץ לטובת מציאת פתרון שיבטיח לכל תושבי האזור, פלסטינים כישראלים, מים נקיים בכמות מספקת.


      * אייל הראובני הוא חוקר "בצלם" המתמחה בתחום המים והשפכים בגדה המערבית.