פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      זה היום להיזכר בזכויות האדם

      ביום בו העולם מציין 30 שנה למותו של הארכיבישוף אוסקר רומרו, שנרצח עקב מלחמתו בדיכוי ובשלילת זכויות אדם, חשוב לזכור שגם בישראל המצב ממשיך להיות רע

      היום (רביעי) מציינים ברחבי העולם 30 שנים לרציחתו של אוסקר רומרו, הארכיבישוף של סן סלבדור והמנהיג הבכיר של הכנסייה הקתולית באל סלבדור שבמרכז אמריקה. רומרו נרצח בעת שנשא מיסה ב-24 במרץ 1980, מכיוון שתמך בעניים ובקורבנות מלחמת האזרחים בסן סלבדור, התנגד לחוסר-צדק, לאלימות, לדיכוי ולעינויים. הוא הוצא להורג על ידי "חוליית מוות" ימנית ליד מזבח הכנסייה, בגין התייצבותו כנגד הפרות קשות של זכויות אדם ודיכוי מסיבי של האוכלוסייה האזרחית באל סלבדור. ערב הירצחו, הוא קרא לחיילי אל סלבדור לציית, כאנשים מאמינים, לציוויים המוסריים של האל ולהפסיק לציית לפקודות מפקדיהם לדכא את העם. הלווייתו תוארה כאחת ההפגנות הגדולות בהיסטוריה של אמריקה הלטינית.

      דווקא אנשי הרוח נמנעים ממאבקים

      ארכיבישוף רומרו, כמנהיג דתי, ראה עצמו כמגן החלשים והמדוכאים בחברה וכאדם המחויב בהתנגדות לדיכוי באשר הוא, גם כאשר ידע שייתכן שישלם מחיר אישי, כפי שאמנם שילם בסופו של דבר, בגין עמדותיו המוסריות. מנהיגים דתיים וחילוניים רבים בעולם הלכו בעקבותיו. במלאות שלושה עשורים למותו, בחנתי את המרחב הציבורי בישראל וניסיתי לאתר את אותו מנהיג דתי או חילוני הנאבק כנגד דיכוי אזרחים ובעד צדק חברתי תוך מוכנות לשלם מחיר אישי כלשהו, ולא הצלחתי. מנהיגים דתיים בארצנו, חלקם נמנעים מכל מעורבות כלל חברתית וחלקם מקדמים ערכים של לאומנות ושנאת חינם. אנשי רוח בולטים, רובם נמנעים מכול עימות עם הקונסנזוס החברתי ומיעוטם מוכן לשאת דברים בעד ונגד, אך זאת רק כאשר נראה שאינם מסתכנים יותר מידי.

      אנשי ציבור ברמה הלאומית, גם הם ברובם נמנעים מכול עימות עם מרכז המפה הפוליטית ומיעוטם מוכן לשאת דברים נגד הקורה ב"חור השחור" של השטחים הפלסטינים הכבושים. מנהיגים מפלגתיים בכנסת, רובם נמנעים מתמיכה עקבית בערכים אוניברסליים בכלל והגנה על זכויות אדם בפרט ומיעוטם, התומך בערכים אוניברסליים עושה זאת פעמים רבות בלב חצוי ומתוך הימנעות מהתנגשות אפשרית עם קהל מצביעים פוטנציאלי.

      אין צדיק אחד בסדום

      היעדרותם של מנהיגים הנאבקים בעד צדק ושלום בישראל בולטת על רקע תזוזת המפה הפוליטית ימינה. מאז מותו של ישעיהו לייבוביץ' אין בישראל איש ציבור המהווה דמות מופת המאתגרת את השיח הציבורי בגין פעולות ממסדיות אנטי-דמוקרטיות גסות ודיכוי בן למעלה מארבעה עשורים של אוכלוסיה פלסטינית כבושה. היום, כאשר אין דמות ציבורית אחת המוכנה לסכן את מעמדה בגין תמיכה בעמדות לא קונצנזואליות, חסרונו של לייבוביץ' בולט והולך. עמידתו האמיצה של הארכיבישוף רומרו אל מול מרחב ימני אלים ו"חוליות מוות" אזרחיות שתמכו במשטר הצבאי היוותה מקור השראה לציבור שוחר דמוקרטיה באל סלבדור, כמו שעמדתו האמיצה של ישעיהו לייבוביץ' מול מרחב ישראלי מתקרנף והולך ומנהיגי מרכז וימין מתלהמים היוותה השראה לשומרי זכויות האדם ודמוקרטיה בישראל.

      הסטת המפה הערכית ימינה, ההצטמצמות הדרמטית של מפלגות השמאל בכנסת והתאדות תנועות השמאל מהמרחב הציבורי, השאירה את ארגוני זכויות האדם, המחזיקים בערכים אוניברסליים, חשופים לבדם במאבק נגד אי-צדק חברתי בישראל ובשטחים הפלסטינים הכבושים. מזה למעלה מעשור אין מפלגה או תנועה אידיאולוגית המנהלת מאבק כולל כנגד מחרבי הדמוקרטיה בחברה הישראלית. נראה שארגוני זכויות האדם וארגוני מחנה השלום, שלא מרצונם ושלא לטובתם, הם התקווה האחרונה של הדמוקרטיה במרחב הציבורי בישראל. עד היום נמנעו הארגונים מהצבת אלטרנטיבה מנהיגותית לשאריות המחנה הדמוקרטי בישראל, מכיוון שהם רואים את תפקידם כמגני זכויות אדם וכמקדמי שלום צודק וערכים אוניברסליים ולא כתנועות שמאל.

      אולם, הוואקום במנהיגות שתגן ותקדם את הדמוקרטיה בישראל יחייב אותם לשנות את דרכיהם. מנהיגי הימין, בכנסת ובמרחב הציבורי, כבר הבינו זאת, לכן הם תוקפים ללא לאות בשנים האחרונות את הארגונים. מתי שהוא נצטרך גם אנו, אנשי ארגוני זכויות האדם, להתמודד עם הידרדרות הדמוקרטיה בישראל, לוותר על מעמדנו החף מ"פוליטיקה", לצאת למרחב הציבורי ולהנהיג את המאבק נגד קריסתה המוחלטת של הדמוקרטיה בישראל.


      * הכותב הוא מנכ"ל הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל וחתן פרס אוסקר רומרו לשנת 2003.