מחאה צבועה

אנגליה כבר אינה האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם. מתגוררים בשטחה כ?3 מיליון מוסלמים וגורדון בראון נזקק לקולותיהם בבחירות הממשמשות ובאות, ולצורך זה כדאי לו גם להסתייג בצביעות מהריגת מחבל כבכיר חמאס מחמוד אל?מבחוח.

חיסול שלא נעשה על אדמה אנגלית אלא בדובאי, אבל לונדון חייבת להעמיד פני נדהמת מן האפשרות שהורגיו של המחבל עשו שימוש בדרכונים מזויפים של אזרחים בריטים.

ברור שכל ממשלה חייבת להביע הסתייגות משימוש שעושה מדינה אחרת במסמכים של אזרחיה. גם היה נכון מצידה להודיע כי אזרחיה אשר שמם נזכר בפרשת החיסול לא היו בדובאי ואין מקום לחפש אחריהם באמצעות האינטרפול, וסליחה ולא יפה.

ממשלת הוד מלכותה אינה יודעת לומר בפה מלא מי חיסל את המחבל. המוסד? צה"ל? אין לה ביד אקדח מעשן, אבל היא מצביעה על ישראל כאחראית לאירוע. מכאן ועד לדברים שנאמרו אתמול בפרלמנט ולהחלטה להרחיק דיפלומט ישראלי מלונדון - המרחק רב.

מי שהרג את אל?מבחוח - ישראלי או אחר - פעל כחלק ממערך הדמוקרטיות המתגוננות מפני הטרור הבינלאומי המשתרע מאל?קאעדה והטליבן ועד לחיזבאללה וחמאס, וזו העובדה הקובעת. אפשר להבין את הצורך של מדינה ריבונית לשלול כל שימוש חד?צדדי בדרכוניה על ידי זרים, אך המסר העיקרי חייב להיות כי המלחמה בטרור הבינלאומי תימשך בכל פינה על פני כדור הארץ, ובריטניה לא נתנה ביטוי לצורך עליון זה.

לא הוכח מי ירה באל?מבחוח, אבל נכון לומר כי זיוף הדרכונים הוא בבחינת זוטי דברים והעושים במלאכה ראויים לבוא על הברכה, והעיקר הוא שממשלת בריטניה תיטיב לעשות אם לא תגרום עתה לשבר בקהיליית המודיעין של הדמוקרטיות על ידי מחיקת הייצוג של המוסד בבירתה.

בעבר היא החרימה את הנוכחות המוסדית של ישראל באנגליה בעקבות פרשת כמה דרכונים מזויפים לכאורה שנמצאו בתא טלפון. המלחמה בגורמי הטרור האיסלמי כה התעצמה, שראוי כי הפעם לא תחזור לאורך זמן על מהלך החרם הקודם.