נאומו של נתניהו עמד בציפיות. ירושלים מאוחדת. רצוננו בשלום. הפלסטינים לא מוכנים לעשות כלום. יחסי ישראל וארה"ב טובים וחזקים. וכמובן - העיקר הוא אירן. ואף על פי כן, עם זכוכית מגדלת אפשר למצוא בו סימנים מעודדים. אני כותב זאת לא משום שאני משוכנע כי נתניהו התכוון לכך. אילו התכוון, היה נושא את נאום חייו ולא מוציא מן הנפטלין עיקרי נאומים שכבר נשמעו, בתוספת הגילוי הפנטסטי שירושלים היא בירתנו.
אבל אם בכל זאת יתחיל מו"מ כדאי לשים לב לניואנסים הפותחים - אולי - דרך להתקדמות. אל"ף, האמירה שלפיה ירושלים אינה התנחלות אלא בירתנו מובנת מאליה ואינה מוצלחת במיוחד, אך מכלל הלאווים אתה שומע הן. שהרי התנחלויות אפשר לפנות. כך שבדגש על ירושלים יש כדי להעמיד את כל יישובי הגדה במעמד של מועמדים רציניים למו"מ.
הדברים על השכונות היהודיות בירושלים מעניינים גם הם: "כמעט רבע מיליון יהודים חיים בשכונות שהן מעט מעבר לקווי שביתת הנשק של 49'. כולם יודעים שהן יהיו חלק מישראל בכל הסדר שלום".
ומה לגבי השכונות הלא יהודיות? ושני מחנות הפליטים? והחלק המוניציפלי של ירושלים הנמצא בריבונות ישראלית לפי חוק, והנמצא מעבר לגדר? בדבריו על השכונות היהודיות ובהימנעותו מלדבר על השכונות הערביות במזרח, נפתח פתח המאפשר לאופטימי לומר שנתניהו מתחיל להבין את מה שהבין אולמרט אחרי שסיים את תפקידו כראש עיריית ירושלים - אין לישראל אינטרס להחזיק בחלק הערבי של מזרח ירושלים, על רבע מיליון הפלסטינים שבו.
התשובה לגנרל פטראוס
בי"ת, התשובה לגנרל פטראוס, שאמר כי חיילים אמריקאים נופלים במזרח התיכון משום שהסכסוך הישראלי?פלסטיני לא פתור, ראויה לציון. ברור שנתניהו מבין כי ברגע שהדברים נאמרים מפי פטראוס יש להם משמעות אחרת מדברים שנאמרים באקדמיה. הוא יודע שנפתחה מולו חזית חדשה, והוא חייב להתייחס אליה. ההתייחסות היתה רחוקה מלספק, משום שנשענה על מעטה סודיות: "אנו מחליפים מידע מודיעיני ומשתפים פעולה בדרכים שאיני רוצה להרחיב עליהן, במאבק בטרור. שיתוף הפעולה הזה מציל את חייהם של האמריקנים". מי שסומך על דברי נתניהו בעניין השת"פ המודיעיני לא זקוק להפרכת האשמתו של פטראוס. בנאום הבא יצטרך נתניהו למצוא תשובה מוצלחת יותר, אך העובדה שנאלץ לחפש תשובה מוכיחה כי הוא מבין שמדובר בלחץ לזירוז תהליך השלום, שאינו נובע אך ורק מן הבית הלבן.
גימ"ל, הדגשת הנושא האירני מעידה כי נתניהו מבין שהדרך היחידה לפעול לסיכול פיתוח נשק גרעיני באירן היא לשכנע את הממשל. הממשל קושר בין פעילות אנטי?אירנית לפתרון הסכסוך הישראלי?ערבי. נתניהו כשל בניסיונו להפריד בין השניים, והוא יודע זאת. מי שלוחץ כל כך על ארה"ב לפעול בנושא האירני (ובצדק), חייב להבין שאינו יכול להסתפק במחיאות כפיים בעמידה בוועידת איפא"ק.
דל"ת, ואולי כל אלה הן רק משאלות לב.