"82% ממיזמי התחבורה לא עומדים בזמנים"

ב-64% מהפרויקטים של תשתיות תחבורה בישראל עלות הפרויקט גבוהה מאומדן העלות הראשוני, וב-82% תאריך הסיום בפועל מאוחר מהתאריך המקורי. העלות הסופית גבוהה ריאלית ב-31% בממוצע מהתקצוב הראשוני והאיחור הממוצע הוא כ-64% ממשך הפרויקט המקורי. נתונים בעייתיים אלה עולים מדו"ח בנק ישראל אשר צפוי להתפרסם במלואו באפריל.

בפרויקטים גדולים (מעל 100 מיליון שקל) העלות הסופית גבוהה ריאלית ב-45% בממוצע. ממחקרים בעולם נראה שהשינויים בעלויות בפרויקטים של תשתיות תחבורה בישראל דומים לשינויים בעלויות בפרויקטים של תשתיות תחבורה בעולם. התוצאות מתבססות על בדיקת 196 פרויקטי תשתיות תחבורה בישראל (כולל פרויקטים שהסתיימו ולא הסתיימו כאחד).

באחרונה אישרה הממשלה תוכנית רב-שנתית מקיפה לשדרוג תשתית התחבורה, הכוללת השקעות של עשרות מיליארדי שקלים על פני העשור הקרוב בכבישים וברכבות. בשל גודלה של ההשקעה ואורך הזמן שבו היא תשפיע על תקציבי המדינה חשוב לבדוק את רמת העמידה ביעדים ואת התממשות ההערכות שעל פיהן מתוקצבים פרויקטים מסוג זה. כדי לעמוד על הסיכון הנובע מהתוכנית למסגרת התקציב לשנים הקרובות אנו בודקים אם פרויקטים בתחום התחבורה בישראל מסתיימים בעלות גבוהה משמעותית מהמתוכנן, ואם משך ביצועם רב מהמצופה.

110 מתוך 196 פרויקטים בתחבורה שנבדקו היו פרויקטים גדולים (מעל 100 מיליון שקל). עלות פרויקטים אלו משתנה יותר מהשינוי בפרויקט הממוצע - העלות הסופית עולה ב-45% ריאלית. דוגמא של פרויקט מסוג זה היא הקו המהיר לירושלים (A1), שהוא הפרויקט הגדול במדגם (כל הנתונים מומרים למחירי דצמבר 2009). הפרויקט הופיע בתקציב לראשונה ב-2004, בעלות כוללת של 4 מיליארד שקל ועם צפי סיום ברבעון ה-4 של 2008. עלותו המדווחת עלתה בתקציב 2009 ל-6.7 מיליארד שקל וצפי הסיום זז לרבעון הראשון של 2016. בסך הכול גדלה העלות הכוללת ב-69% בחמש שנים, והפרויקט עדיין רחוק מאוד מסיומו.