את המשבר עם ממשל אובמה נצליח לפתור כי אין זה משבר דו?צדדי אמיתי כמו אלו שבאו בעקבות פרשת פולארד או בעקבות הסכם מכירת מטוסי הפאלקון לסין. מדובר כאן בעיקר במשבר עמוק בינינו לבין הפלסטינים - משבר שארה"ב מבקשת לפתור גם לטובתנו, ולא רק למען האינטרסים שלה בעולם. העניין הוא שגם אם ייפתר המשבר הישראלי?אמריקני השבוע, לא ייפתר המשבר עם הפלסטינים.
יותר מזה. נניח שהאמריקנים ישכנעו את הפלסטינים לשוב לשולחן המו"מ; נניח שסוף סוף יחלו שיחות ישירות בינינו לבינם (בהנחה שרעיון ההבל "שיחות קירבה" באמצעות ג'ורג' מיטשל יירד מסדר היום); ונניח אפילו שרה"מ, בנימין נתניהו, יסיר את התנגדותו לדיון בכל נושאי הליבה, ובכללם ירושלים והפליטים.
האם יש סיכוי לכך שהמקסימום הישראלי הנוכחי והמינימום הפלסטיני הנוכחי ייפגשו? נראה שלא. ואז מה? יגיע הסתיו וישראל תבנה לא רק בירושלים, ולא רק את מבני הציבור בגדה המערבית, ולא רק את אלפי יחידות הדיור שאושרו לפני ה"השהיה" - אלא בלי הגבלה על כל גבעה רמה ותחת כל עץ רענן? האם הפלסטינים יסכימו שמכיוון שנסתיימו עשרת החדשים אין להם שום בעיה עם חידוש הבנייה, וארה"ב תחרה?תחזיק אחריהם? זה רציני?
נתניהו לא הגיע לשלטון בשנית כדי לעשות שלום עם הפסטינים לפי הפרמטרים היחידים שניתן להגיע על בסיסם לשלום ושעליהם הסכים העולם (חוץ מקדאפי, שעוד מדבר על "ישראתין" ואחמדינג'ד שתומך בסרבנות החמאס).
הקדמה של קלף
הכרזתו על נכונותו להסכם בין שתי מדינות היתה הקדמה של קלף אשר אותו רצה לשמור לשלב מאוחר יותר, אך הוא נאלץ להשתמש בו כאשר חשב שאובמה מתכוון למה שהוא אומר. מבחינתו, אם הפלסטינים ירצו לקרוא לשטח של מחצית הגדה, או 60 אחוזים ממנה, בלי בירה במזרח ירושלים, וכאשר ישראל אחראית לביטחונו - מדינה פלסטינית, שיערב להם. זה הסיפור.
אילו היה מוכן לשלם את מחיר השלום, היה עושה זאת בשנה הראשונה לכהונתו. דברים כאלה לא דוחים. אשר על כן, כל מה שיעשה בשארית כהונתו יהיה להלך בין הטיפות, להשתדל למנוע משברים בקואליציה וביחסים עם נשיא ארה"ב ברק אובמה, לעשות קצת "שלום כלכלי" ולנסות להעביר קדנציה נוספת בלי הסכם היסטורי.
ואם יגיע למסקנה שאין ברירה אחרת - ייסוג אל גדר הביטחון באופן חד?צדדי. אבל כרגע נראה שגם את הצעד הזה, השמור לראש ממשלה ציוני דמוקרטי וימני, הוא מעדיף להותיר ליורשיו.
אז מה עושים? הממשל האמריקני צריך לקיים דיון רציני עם נתניהו, להגיע איתו להבנות לגבי המקסימום שהוא מוכן לעשות באמת לקידום המצב בשטח. אם איננו מוכן לשלם את מחיר השלום - אפשר להחזיר את מיטשל הביתה וחבל לבזבז זמן על שיחות מיותרות עם הפלסטינים. עדיף לכולם להגיע להתקדמות חלקית ולהסכמות בנושא הבנייה מעבר לקו הירוק, בלי אשליות ובלי הכרזות רמות, ולהמתין להזדמנות הבאה לעשות שלום. בהנחה שזו אכן תגיע.