מאז סיומו של מבצע "עופרת יצוקה" הולך ומידרדר מצבו של חמאס, שנקלע לפינת המצוקה השלטונית וחוסר האונים הצבאי ומחפש מסלול רקטי שיוציא אותו ממנה. האפשרות לזכיה דמוקרטית של חמאס בשלטון הפלסטיני הולכת ומתרחקת והאכזבה מחוסר יכולתו לממש את הבטחותיו לתושבי רצועת עזה מערערות את מעמדו.
למעלה משנה חלפה ומעברי הגבול מישראל לרצועת עזה מלאים בציוד הומינטרי, תרופות ומצרכי מזון, אך למגינת ליבו של חמאס ישראל אינה מאפשרת העברת ציוד ואמצעים "מחזקי שילטון ואחיזה צבאית". תושבי רצועת עזה נאלצים כל בוקר להתעורר ולחזות בתוצאות התוקפנות החמאסית שהביאו את ישראל לצאת למבצע "עופרת יצוקה". פעילי חמאס וייצרני רקטות הקסאם חזרו לעסוק בתיקון אגזוזים כי לחמאס אין אמצעים לשקם את ההריסות ולחזור לייצר רקטות באותו קצב אליו התרגלו טרום טכס השבעתו של אובאמה שעצר את המבצע.
אם לא הספיקו לחמאס צעדי ה"אמברגו" הישראליים, באו המצרים והנחיתו עליהם מכת מניעת הברחות בדמות טונות של פלדה המוחדרות לאדמה אשר מקצצות להם את מכסת הספקת אמצעי הלחימה. זאת ועוד, מסוף רפיח שהיה אמור לשמש מעבר של בכירי חמאס לעולם הערבי והמערבי אשר דרכו היה אמור החמאס לספק מזומנים לבנק הטרור שלו, נסגר אף הוא כמעט לחלוטין.
המצרים, עליהם בנו חמאס כפרטנר ערבי שיסייע בלחץ על ישראל, לבניית מדינת חמאס ברצועת עזה, הבינו קצת באיחור כי חמאס מהווה איום לא רק על שגרת חיי "עוטף עזה" אלא גם על שגרת שלטונו של מובראק. חמאס נוכח לדעת כי פעולותיו הקיצוניות יוצרות קואליציה של מאוימים אשר מונעות ממנו להוות אלטרנטיבה לרשות הפלסטינית בכלל ולפתח בפרט.
עסקת שליט שיכולה הייתה להחזיר לחמאס את צבע השלטון והבכירות הפלסטינית ללחיים, לא יצאה לפועל. מאות טרוריסטים פלסטינים היו אמורים להיות אסירי תודה לחמאס ולייצר אווירה תומכת ואוהדת ולחזק את מעמדו של חמאס. פספוס ההזדמנות הזו לא רק החליש את חמאס ויצר אכזבה רבתי בקרב האוכלוסיה הפלסטינית, הוא גם הביא לאפסון הדרכונים וחליפות המשא ומתן בארונם של הבכירים שכה אהבו לראות את תמונותיהם ממסעותיהם ברחבי העולם מתנוססות על כל עיתוני העולם הערבי ואת קולם אשר נשמע בכל תחנת רדיו וטלוויזיה.
לנצל את חלון ההזדמנויות
בעוד כשלושה חודשים אמורות להתקיים הבחירות המוניציפאליות בערים הפלסטיניות. בחירות אלה אמורות להוות מבחן כוח לקראת הבחירות לרשות ולמוסדותיה. חמאס, חד החושים, שניצח בעבר את הבחירות קורא את מפת הסקרים ומבין את הלכי הרוח.
הפריחה הכלכלית היחסית ביהודה ושומרון הנתונה לשליטת הפתח, העומדת בסתירה גמורה לתנאי החיים ברצועת עזה, מאיימת גם היא על חוסנו של חמאס. העץ היחיד עליו יכול חמאס להתלות בימים אלה ולנסות להניץ פירות שיספקו כוח מחודש בקלפיות, הוא עץ האיסלאם. אירועי ירושלים, תחת השם בית כנסת "החורבה", סיפק לחמאס את הדשן שהיה דרוש לו כדי לטפח את ערוגת הדת.
רקטות הקסאם ופצצות המרגמה שנורו במהלך הימים האחרונים, אולי לא שוגרו ע"י פעילי חמאס, אך את האישור לירי ואת המטרות אליהן נורו נתן מפקד מיחידות חמאס. לא במקרה לא בוצע ירי של רקטה ארוכת טווח לעבר גוש דן - חמאס לא רוצה להוציא את "עופרת יצוקה 2" לפועל כבר היום. חמאס ישמור את שד ההסלמה למועד קרוב יותר לבחירות, אם יחוש שהוא הולך להיות מובס. נכון להיום, חמאס מסתפק בירי רקטי המהווה הצהרה דתית, המופנית לאוכלוסיה הפלסטינית, כמי שמגן על האינטרסים שלהם ולא מתכופף בפני כוחות הדת היהודיים.
אם ישראל לא תגיב בחומרה על הריגתו של הפועל התאילנדי, שיכול היה להיות באותה מידה גם ילד ישראלי, מומלץ לתושבי "עוטף עזה" לרענן את הממ"דים והמקלטים ולהתכונן לשגרת "צבע אדום" שאינה פריחת הכלניות המוכרת בחבל ארץ זה.
אנחנו עדיין בחלון ההזדמנויות בו ניתן לנצל את מצוקת החמאס, את חוסר המעש של פתח ואת הצורך הישראלי להניע תהליך מדיני ולהגיע לרגיעה ארוכת טווח. אי תגובה של ישראל על אירועי השבוע האחרון יחזק את מעמד הקיצוניים בחמאס שחלום מדינת חמאס ביהודה ושומרון וברצועת עזה עדיין מפעם בהם. זהו בדיוק המקום בו שימוש מושכל בכוח רב אך ממוקד יכול לשרת מטרות מדיניות. זו העת להראות למיטשל, לביידן ולקלינטונית עם מי יש לנו עסק, כמה קשה לסמוך על הצד השני, איך כופים עלינו להשתמש בכוח ולמרות זאת כמה רחוק אנחנו מוכנים ללכת כדי להשיג רגיעה ולאפשר שגרת חיים נורמלית משני צידי הגדר באשר היא.