שכתוב ההיסטוריה נוסח אולמרט

עם כל כך הרבה חמאה על הראש, לא כדאי לראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט להסתובב מתחת לחום אורם של הזרקורים. כשהוא זחוח ומדושן עונג, מתרווח לו בסביבה אוהדת ומתרפק על סולם הערכים האטום והזיכרון הקצר של הציבור, מתח ראש הממשלה לשעבר ביקורת על ראש הממשלה המכהן נתניהו באומרו: "מתגעגעים לימים של תמיכה בינלאומית בישראל".

בערב השקת ספרו של הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, שותפו למלחמת לבנון השנייה, מלחמת ברירה יזומה, כושלת ומיותרת, בחר אולמרט להצטרף לניסיון הרהביליטציה של "הסופר", תוך שהוא מנצל את ההזדמנות על רקע המשבר החמור והחריף ביחסי ישראל?ארה"ב זה 35 שנה, לשכתב את ההיסטוריה.

מתגעגעים? ממש לא! ובוודאי שגם לא מוכנים להשלים עם הניסיון הציני להסיט את הדיון מהאחריות למלחמת לבנון השנייה, שבה נהרגו 164 חיילים ואזרחים, כתוצאה מהחלטות שהתקבלו כמו ברפובליקת בננות ועל סמך מצג שווא.

ההזדמנות נפלה לידיו של אולמרט כפרי בשל. ג'ורג' מיטשל דחה את ביקורו בישראל. הילארי קלינטון נאלצה לנהל עם נתניהו שיחת נזיפה קשה, והטילה ספק בתמיכתו ברעיון שתי המדינות. כשראש ממשלה מצליח לחבל בניסיונות לחדש את שיחות "הקירבה" העקיפות עם הפלסטינים וקיימת סכנה של פגיעה בתמיכה האמריקנית בישראל, זו העת, מבחינתו של אולמרט, לנצל את הסיטואציה המשברית ולהסיח את הדעת מהמסכת הארוכה של מעשי השחיתות המיוחסים לו, וממשפטו הפלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי בירושלים.

שנה בלבד לאחר שנאלץ לפרוש בבושת פנים מכס ראש הממשלה, אנו עדים לניסיונות נלוזים של אולמרט להשכיח את מחדליו וחטאיו שלו. הן את קופת השרצים ושחיתותו הציבורית והן את מופקרותו המדינית והביטחונית. הוא מקווה להעלים מזיכרוננו את הביקורת החריפה שמתחה עליו ועדת וינוגרד, שקבעה שהוא וממשלתו יצאו למלחמת לבנון השנייה בפזיזות, ללא שיקול דעת, ללא מידע מתאים, ללא בדיקה נאותה, ללא מטרה, בלי כיוון ובלי מושג.

ככל שנתניהו מקרב אותנו לסכנה של אינתיפאדה שלישית בירושלים, מעצים אולמרט את הופעותיו הפומביות, בהן הוא מבקש לעביר מסרים על המהפך התודעתי שהוא עבר. על הנכונות והמוכנות שהיתה לו להגיע לפשרות מרחיקות לכת עם אבו מאזן, תוך התעלמות מהעובדה שהן כראש עיריית ירושלים והן כראש הממשלה היה אחראי להפיכתה של עיר הבירה לחבית אבק שריפה.

התבטאויותיו נועדו אמנם לקעקע את ממשלת הימין של נתניהו, אך בהזדמנות זו גם לגמד את אחריותו לטראומת המלחמה. ובעיקר להדחיק בתודעה הציבורית את המבצע הקרקעי הנפסד, שבו נהרגו לשווא 33 חיילים, רק כדי להשיג "תמונת ניצחון" שתיצרב בתודעה.

שום כישלון של נתניהו וממשלתו, ושום ניסיון להיתלות בגיבוי בינלאומי כזה או אחר, לא ימחקו את הקלון המוסרי של שחיתותו הציבורית ומחדלי הדמים של אולמרט.