עושה רושם שהאמריקנים מבקשים לרדת מהצפלין הגדול שריחפו בו מעלינו ולסיים את הפרשה בקול ענות חלושה. ממשלת נתניהו מנמיכה את הטון וממתינה. רק השבוע התראיין תומס פרידמן לגל"צ והכחיש את רצונו של אובמה להביא להחלפת נתניהו, והנה פורסם מאמר מערכת ב"וושינגטון פוסט", עיתון מקורב לא פחות לממשל, ובו קביעה כי על ההסלמה הדרמטית בתקרית חתום אובמה בעצמו. לדברי העיתון, פקידים רשמיים אומרים שהוא הכין רשימת דרישות ומסר למזכירת המדינה להעביר לנתניהו. גם ביטוייו מרחיקי הלכת של יועצו הקרוב, דיוויד אקסלרוד, על "עלבון" ו"פגיעה" ושאר הגזמות, מתוארים כהוספה מיותרת של שמן למדורה.
ה"פוסט" ציין שאובמה חוזר על אותן שגיאות גם בתקרית כעת, שכן כל הלקאה אמריקנית את ישראל "מעודדת את הקשחת הרטוריקה ומעלה את הדרישות מהפלסטינים ומדינות ערביות נוספות. במקום להצטרף לשיחות השלום, יחכו כעת הפלסטינים לראות אילו צעדים חד?צדדיים תכפה וושינגטון על ישראל". דברים כדרבנות, המשקפים גם את דעתם של בכירים בסביבת ראש הממשלה. אמנם גם כאן נכתב כדברים האלה עוד קודם, אבל טוב לראותם כתובים במקום שייתכן שעינו של אובמה תשזוף זאת.
בראיון שהעניק טען פרידמן שאם ישראל תעצור את הבנייה גם בירושלים ותבחן אם יש לה שותף פלסטיני אמיתי, היא תרוויח בכל מקרה: "אם התשובה היא כן, אנחנו זוכים; ואם אנחנו עוצרים, וזה ברור לכל העולם שעצרנו (את הבנייה), והם (הפלסטינים) אינם מגיבים אז גם הרווחנו".
הדברים הללו משקפים את עמדת השמאל בארה"ב, שאינה מבינה שכל עצירה של בנייה היא הכרה דה?פקטו בכך שירושלים היא שטח כבוש ושהמו"מ חל גם עליה, ולא היא. הקונצנזוס הישראלי ביחס לירושלים הוא כה רחב, שעצירה בירושלים תפגע באינטרסים החיוניים של ישראל.
העלו את אבו מאזן לעץ גבוה
כך מנתחים את המצב בכירים בממשלה: אם טובת העניין היתה לנגד עיניהם של האמריקנים -להביא את הפלסטינים לשולחן המו"מ - הרי שבתגובתם ההיסטרית הם העלו את אבו מאזן לעץ גבוה יותר והידקו עוד יותר את ידיו המחובקות ממילא.
כמו כן, הם יצרו מצב שבו אויבינו מזהים סדק בינינו לאמריקנים - עניין בעל השלכות אסטרטגיות קשות. ראו הדיבורים המתלהמים על אינתיפאדה חדשה. בנוסף, הערבים מרוצים מכך שהאמריקנים העלו את ירושלים על ראש שמחתם והדבר מדרבן אותם לבוא בדרישות שאיש לא העלה ב?40 השנים האחרונות.
עוד דבר, וזה אולי לב הבעיה: הבית הלבן האמריקני - ולא מחלקת המדינה או הפנטגון - הכניסו אל מרכז השיח האמריקני את הדעה שהסכסוך הישראלי?פלסטיני הוא שורש הבעיות העולמיות, דיבורים מאסכולת ג'ון מירשהיימר וסטיבן וולט שעיקרם הוא שישראל היא נטל על ארה"ב ולא נכס.
אגב, כדברים האלה כתב השבוע העיתונאי הרדיקלי רוג'ר כהן ב"ניו יורק טיימס", ש"הקונפליקט (הישראלי?פלסטיני) הוא כלי גיוס ג'יהאדיסטי, המזין את המלחמות שבהן מתים אמריקנים צעירים". לא פחות. זאת היתה תפיסתו של השמאל הרדיקלי שהושמעה לאחר אירועי 11 בספטמבר, לפיה האשמים בהתקפה אינם הטרוריסטים אלא ארה"ב עצמה, במדיניות התמיכה המסורתית שלה בישראל ובלחיצתו אל הקיר של העולם המוסלמי.
מה שמסוכן בכל התקרית הזאת, אומרים אותם בכירים, הוא שמתברר שהם (האמריקנים) מתנהגים כמי שאינם מבינים את המזרח התיכון ואת ההשלכות החמורות שיש להתנהגות כזאת על יציבות האזור. הבית הלבן חשב שאם ינקוט גישה קשוחה כלפי ישראל, יגרום לערבים לבוא ויצליח לכפות הסדר שלום. כולנו יודעים שזה בדיוק ההפך, והתקופה האחרונה הוכיחה זאת שוב ביתר שאת.
משום כך, לא צריך להתרגש מהפוטש התקשורתי על נתניהו וממשלתו. הגורמים האופוזיציוניים ינצלו כל תקלה כדי לערער את יציבות הממשלה, ואין בזה חדש.
בינתיים, כדאי לנתניהו לנסוע לוועידת איפא"ק, גם אם לא ייפגש עם אובמה. יהודי ארה"ב צריכים לשמוע את ראש ממשלת ישראל מדבר היסטוריה ומציג את עמדת ממשלתו - היא עמדת רוב הציבור הישראלי - בעוצמה ובבהירות.