המצב המדיני: מסקנות ממשברי העבר

פרופ' אברהם בן צבי

המתקפה החזיתית הבוטה שניחתה על ראש הממשלה בימים האחרונים מעלה מתהום הנשייה את המשברים החריפים שהקדירו את מערכת היחסים שבין וושינגטון לבין ירושלים. הבולט שבהם היה משבר "ההערכה מחדש" שהתחולל באביב 1975, ואשר הביא להקפאתן של עסקאות נשק חדשות ולגל של התבטאויות ביקורתיות והדלפות מגמתיות נגד ממשלתו של יצחק רבין.

זה קרה על רקע השעייתו - בפברואר 1975 - של המשא ומתן על הסכם הביניים בסיני, לאחר שמצרים סירבה להעניק לישראל תמורה כלשהי על נכונותו של רבין לסגת למעברי המיתלה והגידי (ולפנות גם את שדות הנפט שבאבו רודס).

למרות סרבנותו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, האשים הנשיא ג'רלד פורד את ישראל באחריות לכישלון המשא ומתן, וטען שחשיבותם של "מספר קילומטרים עלובים בסיני" בטלה בשישים בהשוואה למשמעותו המדינית של ההסכם. ואולם, חרף מסכת הלחצים שהפעיל הממשל, בהשראתו של אדריכל המדיניות האמריקנית, מזכיר המדינה הנרי קיסינג'ר, נכשלה מדיניות ההערכה מחדש כישלון חרוץ.

העובדה שלא פחות מ?76 סנאטורים חתמו, במאי 1975, על גילוי דעת שהביע תמיכה גורפת בישראל וקרא לממשל לחדול מצעדי הענישה כלפיה, תרמה להתמוטטות המהלך כולו. ואכן, לאחר שהתברר לפורד ולקיסינג'ר שלא עלה בידם לגבש תשתית מספקת של תמיכה ציבורית במדיניותם הכוחנית, ננטשה מדיניות ההערכה מחדש. את מקומו של שוט האיומים והעונשים תפס, בקיץ 1975, גזר הפיצוי והתמורה.

אף שמצרים סירבה ללוות את הנסיגה הישראלית בצעדים בוני אמון כלפי ישראל, הסכים הממשל להעניק לרבין חבילה של תמורות, שבמרכזן ההתחייבות שלא לקיים משא ומתן עם אש"ף לפני שהארגון יכיר בישראל ובהחלטת מועצת הביטחון 242. ב?1 בספטמבר 1975 נחתם ההסכם, כשארה"ב ממלאת בו את תפקיד המסבסד ולא רק המתווך.

הרפובליקנים יתגייסו למען ישראל?

לעומת זאת, ב"משבר הערבויות" לבנייה, שהתחולל בין ממשל בוש האב לבין ממשלת שמיר, ושהגיע לשיאו בהחלטתו של הממשל - בראשית 1992 - לתבוע מישראל הקפאה מוחלטת של הבנייה בשטחים כתנאי לקבלת הערבויות - הזירה הפנים?אמריקאית היתה שונה.

בניגוד לתמיכה הרחבה שלה זכתה ישראל בגבעת הקפיטול ב?1975, נמנעו רוב ידידי ישראל בקונגרס מפעילות גלויה כלשהי לסיכולה של המדיניות האמריקאית החדשה. כתוצאה מכך נאלץ שמיר לוותר על הערבויות, שנועדו לממן את הבנייה המואצת של דירות עבור העולים מחבר המדינות. חוסר יכולתו לנתק עצמו ממורשתו האידיאולוגית ולהסכים להקפאת ההתנחלויות תרם במישרין להפסדו בבחירות לכנסת, שנערכו ביוני 1992, ולבחירתו של יצחק רבין לראש הממשלה בפעם השנייה.

על רקע היסטורי זה ניתן לומר כי טמונה חשיבות עליונה בדרך שבה יוגדר ויתפרש המשבר הנוכחי על ידי הקונגרס. אם מחוקקיה של ארה"ב יתייחסו למסכת האירועים בשבוע האחרון כקשורה בטבורה לסוגיית עתידה ומעמדה של ירושלים, סביר שיתגייסו למפגן של הזדהות עם ישראל. אחרי ככלות הכל, במהלך העשורים האחרונים הביע הקונגרס לא אחת את תמיכתו הגורפת באיחודה של ירושלים, ובין היתר העלה יוזמות חקיקה למען העברתה של השגרירות האמריקנית לבירה. לעומת זאת, אם "משבר רמת שלמה" יצטייר בעיניהם כנגזרת מסוגיית הבנייה בגדה המערבית (ולא בירושלים), ספק אם ייצאו למאבק חזיתי בבית הלבן שכן מדובר במכלול שנוי במחלוקת הן בקונגרס והן בקרב הקהילה היהודית. האיתותים הראשונים המגיעים מן הקונגרס מצביעים על נכונותה של גבעת הקפיטול - במיוחד בכל הקשור לרפובליקנים - להתגייס לתמיכה בישראל.

בכל מקרה, גם הקישור - המלאכותי - שיצרו דוברי הממשל בין המרחב הפלסטיני לבין הזירה המזרח?תיכונית הרחבה עלול לחזור אליהם כבומרנג, ולשלול מהם את בסיס התמיכה החיוני להמשך ניהולה של המדיניות הלעומתית כלפי ישראל.

השבועות הקרובים יוכיחו אם המשבר הנוכחי אכן ישקע לשולי הבמה על רקע התשתית הציבורית האוהדת לישראל, שבסקר האחרון שנערך בראשית השבוע התבטאה בשיעור תמיכה של 57 אחוזים.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully