אני סבור, בכנות, שהעמדות שאני מייצג ונותן להן ביטוי הן עמדות של פטריוט ישראלי, ציוני שעבורו שוויון הוא ערך עליון. אבל כרגע אני חש יותר ויותר את הדילמות שאני נתון בהן בבואי לתרגם עמדות אלה לשפת המציאות.
יותר מכל אני נרתע מהתגובה הפבלובית השגרתית כל כך בשמאל. כל לחץ אמריקני מתקבל אצלנו בברכה. אלא שעבורי לא משנה אם העמדה האמריקנית צודקת ואמינה. גם אם אני תומך בעיקריה וברוחה, אינני מוכן להתייצב כתומך בעמדה האמריקאית ולאמצה אל לוח ליבי. שהרי אנו נתונים במאמץ לשכנע בצדקתנו, ואין דבר רע יותר מלתמוך בעמדות מיובאות ולנסות להפכן לנכסי צאן ברזל של החברה הישראלית.
בנימין נתניהו זוכה לביקורת קשה לא רק משום שהוא נציג של קו בלתי מקובל בעולם, לרבות בעולם המערבי, אלא מכיוון שהעולם מתייחס לעמדות ישראל בחוסר סובלנות. העולם היה מתייחס כך לראש ממשלה ישראלי גם אם הוא היה חיים אורון... פשוט נשבר לכולם מהסטטוס קוו (הארור).
צריך להציע פתרון
אבל יש לנתניהו גם חלק לא קטן בביקורת המוטחת כלפיו. כבר שנה שלמה הוא ראש ממשלה, וטרם עשה מעשה ממשי אחד למען השגת הסדר. הוא טרם הכין את העם למהותו של ההסדר, וטרם התעמת עם קיצוני הימין על הסכנות הטמונות בגישת ה"שב ואל תעשה". נתניהו לא יכול לצפות לסובלנות כלפינו בשעה שהוא מותיר את ליברמן בממשלה רק משיקולים קואליציוניים, וליברמן גומל בכך שהוא מכרסם בחריצות ובכישרון במעמדה המדיני של ישראל.
לשמאל הציוני יש שליחות והיא לא לחזור על דברי קלינטון, ביידן, סרקוזי, בראון ומובארק. השליחות היא להביא בפני העם את הדילמה הישראלית, ללא קשר לכל "לחץ חיצוני". הדילמה היא איך להבטיח את קיומנו לטווח ארוך כמדינה דמוקרטית וכחברה הטרוגנית עם רוב יהודי.
אני לא אפגין נגד בנימין נתניהו בצל דברי התוכחה של הילארי קלינטון, ולא אריע לנשיא ברזיל כשהוא מדלג על קברו של חוזה המדינה - אבל ארכז אנשים, חברים ותומכים לפעולה עקבית ואמיתית בעד הקמת שתי מדינות במו"מ ישיר ומזורז (שהרי ההסדר כמעט גמור). חייבים לזכור כי אם נגיע להסדר כזה, הדברים יובילו להסכמה ערבית למדינה אחת מן הים ועד הירדן, על כל הסכנות הכרוכות בה. מדינה כזאת תוכל להיות בעלת רוב יהודי קטן או רוב ערבי קטן, אבל היא לא תהיה מדינה יהודית, אלא מדינה ככל המדינות ששלטונן נקבע בבחירות כלליות.
על כך ניטשת המערכה האמיתית. לא על רמת שלמה והתגובה האמריקנית, אלא על לב ליבו של האינטרס הישראלי. השמאל השפוי צריך להתייחס לפחד של הישראלים מכפיית הסדר, ולהציע פתרון נכון יותר ואפשרי הרבה יותר.