זה הזמן לשאול, ודווקא בתוך כל הרעש סביב יחידות הדיור ברמת שלמה, מדוע שגרירות ארצות הברית בישראל אינה נמצאת, כנהוג בכל מדינה אחרת, בעיר הבירה הישראלית.
זה הזמן לשאול מדוע ישראל נמנעת זה שנים מלתבוע - בכל הכבוד הראוי, אבל לתבוע - כי לפני שארה"ב תביע את דעתה על מה שאנחנו עושים או לא עושים בעיר הבירה שלנו, היא תקיים סוף סוף את החלטת הקונגרס האמריקני משנת 2002 ותעביר את השגרירות שלה מתל אביב לירושלים.
אישור הבנייה בשכונה הירושלמית דווקא בעת ביקור סגן הנשיא האמריקני אולי אכן הפגין חוסר טקט מסוים, ובעיקר חוסר תבונה מדינית. אבל התגובה האמריקנית על כך לא היתה עד כדי כך קשה, עד כדי כך מזלזלת בזכותה של ממשלת ישראל לשלוט במדינתה, לו כל זה היה מתרחש על מצע הסברתי המדגיש, באופן שיטתי ונבון, את הקונצנזוס הישראלי סביב ירושלים מאז שחרור העיר ב?1967.
קרוב לוודאי שארה"ב, כמי שמקפידה הן על טקט והן על תבונה מדינית, לא היתה מתנגחת ככה בנתניהו אילו הבינה שבעשותה כן היא מתנגחת, למעשה, בכל ממשלות ישראל לדורותיהן. שערעור על זכותה של ישראל לבנות במזרח ירושלים אינו דומה לערעור על זכותה לבנות ביו"ש, אלא לפגיעה בלב ליבו של האתוס המקיים את המדינה היהודית במזרח התיכון.
ארה"ב מערערת על ריבונות ישראל בירושלים
אילו שגרירות ארה"ב היתה עומדת היום בירושלים כי אז גם הדרישות שמציבים לנו כעת האמריקנים היו נשמעות יותר טוב. לדרוש שנימנע למשך זמן מה מבנייה באזורים רגישים יחסית, כשמי שדורש זאת מקבל את הנחות היסוד של הזיקה היהודית אל העיר הזאת, זה עוד סביר. להקפיא את הבנייה, לעומת זאת, על רקע הסירוב האמריקני המתמשך להכיר בעצם היותה של ירושלים בירת ישראל, זה להעמיד את כל יחסה של ארה"ב כלפינו באור בעייתי מאוד.
ארה"ב מערערת, בהתנשאות שאפשרית כנראה רק בין ידידות טובות, לא רק על סמכותה של מדינת ישראל לקבוע מה תהיה עיר הבירה שלה, אלא גם על עצם הריבונות הישראלית בירושלים.
הדבר מתבטא בין היתר בעובדה המדהימה שאזרחים אמריקנים ילידי ירושלים רשומים בדרכוניהם כמי שנולדו בירושלים, ולא במדינת ישראל. החלטת הקונגרס ב?2002 חייבה את הרשויות האמריקניות לתקן את הנוהל הזה. אבל עד היום זה לא קורה - ואין כל הבדל מבחינה זו בין ילידי שכונות מזרחיות כמו רמת שלמה, הגבעה הצרפתית או גילה, ובין ילידי רחביה או בית הכרם. מבחינת ארה"ב, באופן רשמי ומוצהר, ירושלים - על כל חלקיה - פשוט איננה חלק ממדינת ישראל.
הזעם האמריקני הקדוש מביע חוסר התחשבות בסיסית ברגישות הלאומית של ישראל. אבל ישראל לא יכולה לצפות כי אחרי שנים רבות של הדחקת בעיית ירושלים לקרן זווית דיפלומטית והסברתית ושל השלמה עם ההתנכרות של כל מדינות העולם לריבונות הישראלית בירושלים - כולל קביעת השגרירויות של כל המדינות בתל אביב - בנייה ברמת שלמה ש"בפאתי רמאללה" תתקבל בעולם בטבעיות.
לא די בעמידה הלומת רעם מול הנזיפה האמריקנית. עם כל המבוכה על העיתוי המסורבל של פרסום האישור על 1,600 הדירות המסכנות האלה, הרי גם לארה"ב יש בסיפור הזה מקום למבוכה מסוימת. מותר לישראל לומר לה זאת - ואפילו לבקש ממנה הסברים.