הבעיה האמיתית: חפשו אצל אובמה ואבו מאזן

במאמר המבטא את אכזבת הימין הקלאסי מהסדקים המסתמנים בחברה הישראלית לנוכח החמור במשברים שידעה ישראל עם ארצות הברית מאז 1975, נתנו אתמול קלמן ליבסקינד ואראל סגל (''ריח של פוטש", "מעריב") ביטוי לתסכולם העמוק במלאות שנה לכינון ממשלתו של בנימין נתניהו. על חלק מטיעוניהם הייתי חותם בשתי ידיים.

הצרפתים נצמדים בתוכנית החינוך שלהם לז'אן דארק, ואין סיבה שהיהודים לא יחנכו על מורשתו של עולה הגרדום דב גרונר. לא צריך להחיל את הריבונות הישראלית על חברון - ממש לא - כדי ללמד את תינוקות בית רבן מה היא מורשת מערת המכפלה בעיר האבות.

מה באמת אירע לשמאל הציוני, שנטש את ערכיו? אלו של דוד בן?גוריון וברל כצנלסון ומשה דיין, שידעו כי ספר התנ"ך הוא הקושאן האמיתי המוכיח את זכותם של היהודים על ארץ ישראל.

כיצד אירע שכאשר ניר ברקת מגיע עם הצעה הוגנת לפתור את מצוקת התושבים בסילואן לטובת ערביי השכונה בדיוק כמו למען יהודיה - השמאל, שאולי נותר לו בדל דיבור עם הפלשתינים, אינו מתייצב לגונן עליה?

הרי אילו כיהן סלאם פיאד הפרגמטיסט כראש עיריית ירושלים, סביר להניח כי היה מציג אותה מפה שכונתית בדיוק.

וכבר הוזכר כי יש בחיפה מסעדה המסרבת להגיש ארוחה לחיילים במדים והעירייה אינה מארגנת הפגנות בחזיתה. וגרוע מכך: ד"ר זאב דגני מונע כניסה של קציני צה"ל לגימנסיה העברית הרצליה, ומפיץ דבר נלעג שאין צורך בהם כדי להבין את חשיבות השירות. כזב. אילו רצו לעודד התנדבות למגן דוד אדום היו מביאים פרמדיקים להרצות, ואיש לא היה מונע זאת. דגני רוצה להשפיל את קציני צה"ל, ולבד מגבי אשכנזי וגדעון סער איש אינו פוצה פה ומצפצף.

רק שכל זה אינו מספיק כדי לעמוד על תסכולם של ליבסקינד ואראל. הם מנסים לראות בתקשורת הישראלית את האחראית למשוכות הגבוהות שהממשלה אינה משכילה לדלג מעליהן, ואינם מבינים כי הבעיה אינה בשמאל אלא בברק אובאמה.

הוא העלה את ארצות הברית על נתיב מדיני הראוי לניתוח מדוקדק, נתיב ששורתו האחרונה היא כי ישראל אחראית לכל הצרות הפוקדות את אמריקה במזרח התיכון, ולפיכך הוא לוחץ עליה. שכן למערב די נמאס מאיתנו, ימנים ושמאלנים, ליברלים ושמרנים.

אהוד ברק ב?2000, ויותר ממנו, אהוד אולמרט ב?2009, הציעו ליאסר ערפאת ולאבו מאזן עולם ומלואו, והביאו (בדיעבד) הוכחה כי פני הפלשתינים אינם להקמת מדינה לצד ישראל. זה הקל מן העומס המדיני שרבץ על כתפי הישראלים.

בנימין נתניהו קיבל לפני שנה מנדט לנסות דרך אחרת. הוא יכול ללכת בה, והוא יישא בתוצאות בין אם תעלה יפה ובין אם תיכשל. בצאתו למסע המדיני הכיר את כל הגורמים המדיניים המצויים בזירה, מעבר לים ומעבר לאוקיינוס, ובתוככי ביתו הפוליטי.

לכותבים ברוח ימנית כדאי לזכור כי אובאמה ואבו מאזן הם הבעיה. לא התקשורת הישראלית.