חשיפה: נתניהו ימני!

כמעט שנה חלפה מאז הצליח בנימין נתניהו להקים ממשלה לאחר הבחירות וזכה באמון הכנסת. יו"ר הליכוד הפסיד אמנם בקרב המנדטים לציפי לבני, אך ניצחון מתפלגות הימין בקרב המצביעים העניק לו כלים על מנת להקים ממשלת ימין מובהקת ויציבה. אי אפשר להאשים את נתניהו במצג שווא או בערפול הצגת אמונותיו. ראש הממשלה מינה ניצים טורפים לתפקידי מפתח בממשלה: אביגדור ליברמן במשרד החוץ, אלי ישי במשרד הפנים ובוגי יעלון בתפקיד המשנה לראש הממשלה הבטיחו כי ישראל יוצאת לדרך חדשה, כפי שרצה בה הציבור. נתניהו השכיל אמנם תדמיתית למהול את הרכב ממשלתו העצומה בשרי מפלגת העבודה, אבל ספק אם אהוד ברק זכאי בשנים האחרונות לתואר איש שמאל, ובמקרה של פואד בן אליעזר אפילו אין סימן שאלה.

השכחה הסלקטיבית בה לוקה רובו של השמאל הישראלי וממנה סובלים גם חלק ניכר מהפרשנים המדיניים מביאה לכך שכולם מתעלמים מתוצאות הבחירות הדמוקרטיות שנערכו כאן רק לפני שנה. עם ישראל הלך לקלפיות ובחר ממשלת ימין. מי שמצביע למפלגת העבודה, לליכוד או לקדימה יכול לטעון תמיד כי בחר למפלגה המייצגת סופרמרקט של עמדות ורעיונות. אך אלו שהצביעו לאביגדור ליברמן או לאלי ישי ידעו בדיוק מה הם יקבלו בתמורה לפתק ההצבעה, וטוב שכך. נורמת ההונאה בשלושים וחמש השנים האחרונות, שגרמה לפוליטיקאים לקבל את קול העם על ידי הצגת עמדות מסוג אחד, ולאחר הכניסה למשרד ראש הממשלה להפוך את עורם, מסוכנת פי כמה לדמוקרטיה הישראלית ולאמון הציבור מכל מהלך מדיני אותו ניסו לקדם.

אחרי נאום בר אילן היה נדמה לשוחרי השלום בישראל כי השד ושמו נתניהו אולי אינו נורא כל כך. אחרי מהלך ההקפאה התמוה של הממשלה נשמעה אנחת רווחה, כאילו נתניהו חשף מתחת לחליפה ולשכפ"ץ חולצה קצרה של שלום עכשיו. אלא שנתניהו וחבריו לממשלה הם אנשי ימין, חלקם עם אידיאולוגיה מוצקת. אי אפשר להאשים את בני בגין כי הוא פוליטיקאי להשכיר, גם עוזי לנדאו ראוי ליחס מכבד יותר. למען חלק מהציבור הישראלי, בעיקר מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שמתקשה להבין את הדברים, ננסה להסביר זאת בפשטות: נתניהו הוא איש ימין, שעומד בראש ממשלת ימין המבצעת מדיניות של הימין הישראלי, כפי שבחר בה רובו של עם ישראל – שעמדותיו כרגע הן עמדות הימין. זהו.

אם רוצים בקדימה או במרצ (מפלגת העבודה אינה רלוונטית כל עוד היא נהנית ממנעמי השלטון) להציג אלטרנטיבה למדיניות נתניהו, זה הזמן. ציפי לבני ביזבזה שנה שלמה בנאומים מלאי אירוניה מעל דוכן הכנסת ובהשתתפות בתכניות טלוויזיה מפרגנות. זה אולי נעים להתחכך בברנז'ה, אבל ככה לא מפילים ממשלה. קדימה המושמצת וחסרת עמוד השדרה יכולה להפוך לאיום על נתניהו רק אם תייצר סדר יום מדיני וכלכלי ישים ושונה מזה של ראש הממשלה. לבני יכולה להמשיך לסמס לראובן אדלר איזה גדולה היא יצאה אצל אילנה דיין, אבל עדיף לגייס את האסטרטג הפוליטי המצליח ביותר בישראל למשימה האמיתית: הפלת הממשלה והחזרת קדימה למפלגת שלטון.

גם חיים אורון צריך לקחת את ההזדמנות הזאת בשתי ידיים. שרון ואולמרט יתרו לחלוטין את השמאל הישראלי. מי צריך את זהבה גלאון אם אריק מפנה את גוש קטיף ואהוד מדבר על חטאי הכיבוש. דווקא אלי ישי בתפקיד בונה ירושלים יכול להחזיר למרצ את הצבע ללחיים. חוק הסופרים ושאר היוזמות המופרכות של ניצן הורוביץ משעשעות בעיקר את תושבי אזור 2 בתל אביב, אם מרצ רוצה לשרוד בבחירות הקרובות כדאי לה להפוך לפקטור בנושאים מעט יותר משמעותיים. אורון, שאיבד למרבה האירוניה קולות לשאול מופז בבחירות האחרונות, חייב להראות במה הוא שונה ומדוע הוא ראוי להנהיג את מפלגת השמאל הציונית האחרונה שנותרה.

נתניהו מעניק לבוחרים בדיוק את מה שרצו בו. ממשלת ימין שלא תיתן לטורקים לרמוס את כבודנו הלאומי, שתוכיח לסגן נשיא ארה"ב מי באמת קובע במזרח ירושלים, ממשלה לאומית שמאמינה בהתיישבות ביהודה ושומרון ואינה חושבת שיש פרטנר בצד הפלסטיני. העם רצה, העם מקבל. אם למישהו יש משהו טוב יותר להציע, זה בדיוק הזמן.