"הגורל שלהם בידיים שלכם", "רק אתם יכולים לקבוע", "זה הזמן להשפיע", "אל תישארו אדישים!". האם בעולם הציני שלנו מישהו יכול בכלל להתרגש מקלישאות כאלה? דווקא כן, להתרגש ולפעול. בימינו, בניגוד לדעה הרווחת, מתרחשת ורוגשת חגיגה של אכפתיות בקנה מידה רציני. הציבור מתרגל דמוקרטיה בכל יום, אכפת לו, כולם רוצים להשפיע.
בחמישי האחרון חגגנו שיא דמוקרטי כאשר מליון וחצי אזרחים צפו וסייעו לבחירי ליבם לצלוח את הגמר הגדול של האח הגדול. אדישות אינה מנת חלקנו, לא נתנו לאטימות של סער לנצח את רגישותו של אלירז, סימסנו בקנאות בקרב הפרידמנים והבובלילים, עזרנו גם לטומי מהישרדות ולאלילי כוכב נולד. אנחנו, בעצם, לא מפסיקים למצוא הזדמנויות להיות מעורבים.
אך האמת הכואבת היא, שזה מתיש. בתור מכור אדוק לכל ריאליטי, מצעד, תזמון או כל דבר שמהותו היא לתת לציבור להשפיע, די אזלו כוחותיי למאבקים שבאמת קשורים אליי, אלינו. כל גמר כזה דורש ממני הרבה עבודה, כך שביתרת הזמן אני מעדיף לשבת בשקט.
אין סיבה לפתוח את המרפסת
אולם פתאום, בבת אחת, משהו השתנה ולא יכולתי לעמוד עוד מנגד. מאבקי שטח ציבוריים לא היו בשבילי עד כה, אך ישנם דברים שגרמו גם לי להחליט להיכנס למשחק, לקחת את הגורל שלי בידיים. לא כולנו יודעים, אבל בשקט, במחשכים, רקחו קברניטי המדינה תוכנית לקחת מאתנו את חוף הים, את החירות ליהנות מהנוף, את הזכות לחיות במדינה השומרת על שטחיה הפתוחים, את היכולת להתנגד למה שפוגע בנו.
בחסות הקשיים של האזרח הקטן מול הבירוקרטיה התכנונית, נרקמה תוכנית גזרות מהפכנית שהוצגה בין ליל והיא עומדת לשנות סדרי עולם בתכנון והבנייה במדינה. ראש ממשלתנו מנסה בספין לא מוצלח לקורא לכך- רפורמת המרפסות, אך למעשה ברור שזהו מחטף בדמות חוק דרקוני שהציבור קיבל אפשרות של שלושה שבועות בלבד בכדי לקרוא ולהסתייג ממנו, הימים עברו והותירו אותנו מאחור.
השינוי העומד מולנו עתיד להפוך את חיי הקבלנים, בעלי ההון וחסדיהם בשלטון לקלים ונוחים מאד. תכנון אזורי, ארוך טווח, מאוזן, נזרק לטובת הייעול. הטבע והנוף נזנחו באחת למען המהירות. גוזלים את שנשאר לנו מההשפעה על קיום הוגן ואפילו לא נותרה ההגינות לאפשר לנו ללמוד ולהגיב.
כולנו בעלי עניין, רק אנחנו נגן על העתיד שלנו, על הסביבה שלנו. מקבלי ההחלטות בממשלה כבר סידרו בחוק עוד רשימת מינויים נאה למקורבים לצלחתם, לקבלניהם. אין להם כוונה לדאוג גם לנו. נתניהו רוצה שנוכל לסגור מרפסת בקלות, אבל שלא יהיה לנו בשביל מה לפתוח אותה.
אז הצטרפתי למאבק. כל אחד יכול. יש כל כך הרבה שאפשר לעשות, דברים פשוטים: נכתוב מכתב ללשכת ראש הממשלה, נשלח מייל לשר, ניכנס לאינטרנט ונצטרף להפגנות המתקיימות בימים אלה, הכל נגיש, כך שרק בכמה הקלקות אפשר להזכיר למקבלי ההחלטות מי מחליט.
כולנו חייבים להיות חלק מהמאבק, כי כולו נסבול אם נצפה מהצד. חייבים לקחת חלק בריאליטי המושחתים המתרחש בירושלים- פחות אקזוטי מהפיליפינים, אבל יותר משפיע על ההישרדות שלנו כאן. מהיום כבר לא נשחק בדמוקרטיה וירטואלית, לא ניתן שהעתיד שלנו יהיה הפקר למחטפים. הגיע הזמן להצטרף ולהשפיע על הדבר האמיתי, מזל שהיה לנו תרגול טוב.
* הכותב הוא פעיל לובי ב"מגמה ירוקה".