כשאבא נולד לפני 100 שנה שלטו הצארים ברוסיה, אנגליה היתה אימפריה חובקת עולם והעות'מאנים שלטו במזרח התיכון. במהלך חייו קרסו שלוש האימפריות, כוחות עולמיים אחרים עלו ונפלו, והגורל היהודי התהפך פעמיים. מנערותו ניחן אבא בראיית נולד מופלאה. ראייה זו הביאה אותו לכתוב במאמרו על הרצל ב?1937: "הרצל ראה שהגחלים הלוחשות של אש השנאה הקדומה ליהודים שהקיפה בעבר את כל ארצות אירופה עתידות להתלקח מחדש, ושאש זו עתידה להתפשט שוב. עמד לעיניו המראה של הקטסטרופה... היה ברור לו שאורב לאומה - הכיליון".
דברים אלה כתב אבא בגיל 27, שלוש שנים לפני השואה.
ראיית הנולד הניעה אותו לנסוע ערב מלחמת העולם השנייה אל ז'בוטינסקי, במקום מושבו בלונדון, כדי לשכנעו להעתיק את פעולותיו מאנגליה לאמריקה. אמריקה, אמר אבא לז'בוטינסקי, היא הכוח העולה ואנגליה היא הכוח היורד, וניתן יהיה להשפיע על מנהיגי ארה"ב ועל דעת הקהל האמריקנית לתמוך במדינה היהודית.
אותה ראיית הנולד הביאה את אבא לומר לפני עשרות שנים שהאיום על שלום העולם יבוא מאותם חלקים של העולם המוסלמי שישלבו נפט, טרור וגרעין. והיא גם שהביאה אותו לומר לי בתחילת שנות ה?90 שהקיצונים המוסלמים לא ינוחו וינסו למוטט את מגדלי התאומים בניו יורק, תחזית שכללתי באחד מספרי ב?1995.
סגולות אלה של אבא לא יכולתי להבין כילד קטן הגדל בירושלים המנומנמת של שנות ה?50. את ילדותנו המוקדמת עשינו תחילה במעלה רחוב עין גדי בשכונת תלפיות בירושלים. אמא היתה אישה מעשית, עם חוש הומור תוסס ועם רגליים על הקרקע, וכך גידלה אותנו. היא נהגה לומר: "התחתנתי עם גאון, אבל מישהו צריך לטפל בגרביים". דברים אלו אמרה אישה חכמה ומשכילה שעזרה לאבא בכל - במחקר, בפענוח טקסטים, בהדפסת כתבי היד ובניסוח.
בבית ברחוב הפורצים, לשם עברנו בתחילת שנות ה?50, יכול היה אבא להתמסר לעבודתו המדעית בחקר יהדות ספרד, במקביל לעבודתו כעורך הראשי של האנציקלופדיה העברית. אכן, נראה היה לפעמים שאבא שייך לעולם הישן. לפעמים היית שומעו מדבר בטלפון עם ידידיו, פרופ' יוסף קלאוזנר או ההיסטוריון פרופ' אברהם שליט, בלשונם המיוחדת: "אדוני ירצה שאסור לראותו?", "שמא אשלח לאדוני את כתב היד?" וכו' וכו'. אבל לא הכל היה עולם ישן. אני זוכר שכשבאנו לניו יורק ב?1958, אבא שיחק עימנו כדורגל בסנטרל פארק, ונתגלה כשחקן לא רע בכלל.
שינוי במסלול חיינו
ואני זוכר גם יום אחד, כילד קטן, כשהגדשתי את הסאה ואמא ביקשה ממך לרסן אותי, התחלת לנוע לעברי בתנועה שנראתה לי מאיימת, אף על פי שמעולם לא הרמת ידך עלינו. אבל מאחר שבגיל צעיר זה עדיין לא פיצחתי את הסוד הזה, נעמדתי מולך והתרסתי: "אתה לא תעיז! רק בגלל שאתה יותר גדול ממני זה לא אומר שמותר לך להרביץ לי". ואתה נעצרת בו במקום, הירהרת לרגע ואמרת: "הילד צודק".
אגלה לכם עוד דבר מה: אבא הוא חובב מושבע של סרטי מערבונים. אבל אין ספק שעל אף פתיחות זו לתרבות העולמית, היה נטוע עמוק במורשת עמנו. ספגנו מאבא את אהבתו לאמא ולנו, לעם ולארץ.
ב?1976 קרה משהו ששינה לעד את מסלול חיינו. חייך, כמו חיינו, נחצו לשניים: לפני ואחרי אותו יום נורא שבו נפל יוני. כשעדו צילצל אלי לבוסטון בשעות הלילה, ידעתי עוד לפני שהרמתי את השפופרת שיוני כבר איננו עימנו. חשבתי שצריך להגיע אליך אבא, ואל אמא, במקום שהייתכם אז, באוניברסיטת קורנל במדינת ניו יורק, לפני שהבשורה הנוראה תגיע אליכם. לאחר שבע שעות של נסיעה מהגיהינום ראיתיך מבעד לחלון הזכוכית הגדול, הולך ומהרהר, כדרכך, כשידיך שלובות מאחורי גבך.
ולפתע הפנית ראשך וראית אותי, כשמבט של פליאה נשפך על פניך. "ביבי, מה אתה עושה כאן?" פלטת, ומבטך זה התחלף כהרף עין בהבנה האיומה, וזעקה מרה פרצה מגרונך, ואחר כך זעקה גם אמא, וזעקות אלה לא אשכח עד יומי האחרון.
זה היה לפני 34 שנים, ארבע שנים יותר ממניין השנים שחי יוני.
בינתיים הלכה לעולמה אמא. על מצבתה כתבת: "בגאון והדר נשאה את יגונה, בנפול בנה יונתן, מאצילי גיבוריה של מדינת ישראל בכל מלחמותיה, סגולה ומופלאה היתה עד אחרית ימיה".
ואכן, בשנים אחר מותו של יוני נשאתם שניכם את יגונכם בהדר. מאין מצאתם את הכוחות? בשנים אלו השלמת, אבא, את יצירתך הגדולה על מקורות האינקוויזיציה, שנחשבת על ידי גדולי המלומדים בעולם לספר היסטוריה שיעמוד לדורות.
ספריך מראים בבירור שניחנת לא רק ביכולת לצפות את פני העתיד אלא גם לפענח את סודות העבר. והרי יש קשר בין השניים. פעמים רבות אמרת לי: "מי שאינו יכול להבין את העבר, אינו יכול להבין את ההווה. ומי שאינו מבין את ההווה, כיצד יוכל לפענח את צפונות העתיד?".
ביום זה, אבא, במלאות לך 100 שנה, אני מבקש לומר לך בדיוק אותן מילים שכתב לך יוני לפני 44 שנה, עם צאת ספרך על האנוסים:
"מעולם לא אמרתי לך עד כמה אני גאה על היותך האדם שהנך, על היותי בנך".
קטעים מדבריו של ראש הממשלה באירוע חגיגת יום הולדת 100 לאביו