דווקא היום, יום האישה הבינלאומי, צריך לציין שוב כי בשעה שהעולם רץ קדימה הוא מותיר אותנו, הנשים, מאחור, קורבנות לחולשתנו הפיזית. הנתונים של משטרת ישראל בנוגע למקרי האלימות כלפי נשים בשנה האחרונה זהים לאלו שהתפרסמו בשנים האחרונות, אין שינוי במגמה לצערנו. אך נתון אחד כן השתנה, והוא מדהים. ב?2008 נפתחו 1,523 תיקים פליליים במשטרה נגד נשים שנהגו באלימות כלפי בעליהן. נכון, חשוב שלא לאבד את הפרופורציות ולזכור שמתוך 16,703 תיקים פליליים שנפתחו בשנת 2008 בגין אלימות בין בני זוג, 15,180 תלונות היו בכל זאת של נשים נגד בני זוגן.
בנוסף, עלינו לשים לב לכך שמאז 2006 נרצחו בכל שנה יותר מעשר נשים בידי בני זוגן, אך לא שמענו על גברים שנרצחו בידי בנות זוגם. ובכל זאת, 1,523 תיקים פליליים של אלימות נשים אינם דבר של מה בכך, והדבר קשור לפמיניזם.
זה לא שהתחוללה כאן מהפכה שוויונית מסוג חדש והנשים למדו להכות, אלא שגברים רבים, שפעם התביישו בכך, מעזים להתלונן נגד האישה המתעללת. זו לכאורה תופעה שולית, אך לא. דווקא אנו, הנשים המובילות מאבק נגד אלימות במשפחה ובכלל, חייבות להתמודד עם האמת. גם גברים נופלים קורבן לאישה מתעללת.
לפני 30 שנה, כשלראשונה בישראל הוקמו מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית, הם כוונו ושווקו כמיועדים לנשים בלבד. זה לא שלא היו גברים שסבלו מהתעללות מינית, פשוט לא היה אז מקובל שגברים יחשפו תקיפה מינית שאירעה להם בילדותם.
גם נשים יכולות להיות אלימות
כיום זה כבר ידוע וברור. בהתאם לכך, קווי חירום רבים לגברים ולנערים שהותקפו מינית פועלים בישראל. הדבר עוזר מאוד לתובנה החברתית כי התנהגות אלימה אינה עניין מגדרי ויש מקום לטפל בקורבנות האלימות באשר הם - נשים, גברים או ילדים.
רק התבוננות עמוקה ואמיצה לתוך הלוע המפחיד של מפלצת האלימות תביא להבנה נכונה של הבעיה ולמתן פתרונות אמיתיים. כך, למשל, חשוב לציין כי גם בכל הנוגע לתחום של סחר בנשים וסחר בעבדים בכלל נוטלות חלק גם נשים. תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, השורה התחתונה היא שבכל הנוגע לאלימות ולפשיעה לא מדובר רק בשדה הגברי.
אם בבסיס החיפוש אחר פתרון לבעיות של אלימות במשפחה עומדת ההשקפה כי מדובר בעניין מגדרי וכי רק הגברים הם האלימים, ננקטת גישה שוביניסטית שמתעלמת מכוחן - גם אם מדובר בכוח שלילי - של נשים.
ואגב, בכל הנוגע לאלימות במשפחה יש לשנות גם תפיסות אנכרוניסטיות נוספות, בהן, בעיקר, אופן ההגנה על המותקפות. כיום מקובל להוציא ילד שהיה קורבן של אלימות מהמשפחה ולהעבירו למוסד או להבריח אישה למקלט לנשים מוכות. זו תפיסה אנכרוניסטית שיש לבטלה. הדרך הנכונה לשיקום "משפחות אלימות" טמונה דווקא בהרחקתו הפיזית של הגורם הפוגע ולא של הפגוע. וההרחקה אינה צריכה להיות סנקציה אלא שלב ראשון בניסיון לשקם את היחסים במשפחה תוך כדי תמיכה מקצועית וטיפולית.
יום האישה הבינלאומי מחייב אותנו לרענן תפיסות מקובעות עד שנגיע לשוויון המיוחל.