תלמידם החדש של בן?גוריון וגנדי

סלאם פיאד הגיע לתפקידו כשר אוצר לאחר 12 שנים בקרן המטבע העולמית. הוא היה תקוות המערב. האיש שלמד להכיר את סודות המקצוע, ואשר אמור היה לנקות את האורוות ברשות הפלסטינית. והיה צורך בניקוי משמעותי. ערפאת, שמינה אותו, אכל לעצמו את הלב חודשים מעטים לאחר שהמינוי התבצע. התברר שהבחור מתכוון ברצינות למה שהוא אומר. העולם למד לאהוב אותו, הנשיא בוש מצא בו חבר לספסל הלימודים בטקסס וההערכה אליו היתה רבה.

הוא ראה עצמו איש מקצוע. לא הצטרף לפתח ולא התכוון לרוץ לתפקיד נבחר. אבל לקראת הבחירות לפרלמנט הפלסטיני בראשית 2006 הוא החליט לרוץ בראש מפלגה חדשה, סוציאל?דמוקטית, שזכתה רק בשני מושבים - והתפרקה מיד. אף על פי כן הוא מצא עצמו שוב בתפקיד שר אוצר. שנה אחר כך, בעקבות הקרע בין הפתח לחמאס, מצא עצמו בראש הממשלה הנפרדת בגדה המערבית, ללא גיבוי פוליטי, ואל מול ביקורת נמשכת של עסקני הפתח.

זוהי ממשלה מיוחדת, שלא קיבלה את ברכת הפרלמנט, וחיה באמצעות צווים נשיאותיים. היא קיימת, בעיקר, משום שהעולם הערבי והעולם בכלל מעדיפים את ההסדר הזה על פני כל הסדר אחר. אבל הלגיטימציה לשלטון ניתנת, לפעמים, על ידי גורמי חוץ, ועובדה היא שמעטים - כרגע - הם הקולות המערערים ברצינות על הלגיטימיות של ממשלת פיאד. ממשלה זוכה לתמיכה אם לתושבים טוב, ולתושבים טוב (יחסית). כל זה קרה, במידה רבה מאוד, בזכות פיאד, שאינו מתבייש לפעול עם מערכת הביטחון הישראלית, אם הדבר משרת את האינטרס הפלסטיני.

אבל הוא אינו מסתפק בהצלחותיו הכלכליות והביטחוניות. בעידוד רבים בעולם, ואולי גם בעידודו של אבו מאזן, הוא עבר לשלב חדש בחייו. הוא הכין תוכנית מפורטת עבור כל משרדי הממשלה הפלסטיניים לשנתיים הבאות, והוא מצהיר כי מדובר בניסיון לחזור על מה שעשה בן?גוריון לפני הקמת המדינה: הוא מקים את המדינה שבדרך. מהרגע שהציג, במסיבת עיתונאים, את תוכניתו המפורטת, קיבל עידוד רב מגורמים בינלאומיים שונים, שהביעו נכונות לעזור.

לא זאת אף זאת, פיאד אינו נלאה לבקר במקומות שונים בגדה המערבית, גם בנידחים שבהם, לכנס אנשים ולשוחח עימם על תוכניותיו. לאחרונה הוסיף לפגישות המרובות עם הציבור גם השתתפות בהפגנות. מנהיגים ברמתו לא נהגו להשתתף בהפגנות נגד ישראל. הוא החליט לעשות זאת, כשהמסר שלו הוא המסר של מהטמה גנדי: הוא איננו רוצה לפעול מתוך שנאה לישראלים ואינו מאמין באלימות.

אל מול עינינו צומח מנהיג פלסטיני מסוג שונה לחלוטין. אי אפשר לצטט מפיו דברי שטנה על ישראל, הוא מקובל מאוד על האמריקאים, האירופאים והישראלים. אבל מי שחושב שמדובר במי שיעשה את חייה של ממשלת ישראל קלים - טועה מאוד. האמינות שצבר, נועם הליכותיו, התנהגותו המערבית, האנגלית המעולה שבפיו, בקיאותו וחוסר ההתלהמות שלו - כל אלה יכולים להפוך אותו שותף נדיר למי שיהיה מוכן לשלם את מחיר השלום עם הפלסטינים.