המעורב שלך גזעי?

נגיד חס ושלום, שביבי היה נכה על כיסא גלגלים. האם הוא עדין היה נבחר לראשות ממשלת ישראל? מחקרים פסיכולוגיים מראים שאנחנו מגבשים רגשות כלפי בן אדם חדש שאנחנו פוגשים תוך 20 שניות. בסך הכל תוך 20 שניות, עוד לפני שהכרנו את האישיות הפנימית, אנחנו מגבשים דעה לפי המראה בלבד. איך אפשר לומר שהמראה לא קובע? שהיופי לא קובע? המראה והיופי מאוד קובעים. אז אם אני מאמץ כלב, שיחיה איתי למשך השנים הקרובות, כלב שיקפוץ על הפרצוף שלי כל בוקר וישכב צמוד למיטה שלי כל ערב, כלב שאני אצטרך לאסוף את החרא שלו כאזרח טוב שלוש פעמים ביום, ואני צריך לבחור בין עשרה כלבים - זה לא הגיוני וסביר שאני אבחר את הכלב לפי המראה שלו? ומה אני אעדיף, כלב גזעי או כלב לא גזעי? אם נוריד את ההתחסדויות ואת הפוליטיקלי קורקט, סביר להניח שכל בן אדם יעדיף כלב גזעי.

לא לחינם, כשיש תערוכות של כלבים או ירידים של חיות מחמד, הכלבים הגזעיים זוכים למירב תשומת הלב. אפילו משטרת ישראל שפירסמה בשבוע האחרון את הקריטריונים שלה לאימוץ כלבים משטרתיים, ציינה שהיא מעדיפה לאמץ כלבים גזעיים מאשר כלבים לא גזעיים. אחת מהסיבות לאמץ כלבים ולא חתולים לדוגמא, היא שכלבים יגנו עליך, על הבית ועל המשפחה. החושים של הכלבים הגזעיים הם יותר חזקים, ומה שטוב למשטרת ישראל, בהחלט טוב גם עבורי.

אני יכול לכתוב שלל קלישאות בנוסח "לאהבה אין גזע", אבל אני מעדיף שהטיעון הראשוני יהיה ענייני. בעלי חיים מעורבים קיימים ולכן הם זקוקים לנו. אין לנו, מגדלי חיות המחמד, אפשרות אמיתית לבחור בין גזע אחד לאחר. החיבור שנוצר בין חיה לבעליה הוא, לרוב, מעל להסתכלות הגזעית. האחריות שלנו, ההומניסטים, היא לדאוג דווקא לאלה שאינם ראשונים בתור. הרי כמה כלבי פג או פקינזים ואפילו לברדורים גזעיים ראיתם חסרי בית? בטוח שלא הרבה. לכל אדם ישנו זכרון מהכלב או החתול הראשון, שאליו התחברו בתור ילדים. במידה וגדלתם כמוני, בפרברים, אתם בוודאי זוכרים שהכלב שוטט לבדו ברחוב, גילו היה צעיר ומבטו ביקש חברות בתחנונים. בתשעים אחוז מהמקרים, כלבים אלה היו מעורבים ולפיכך ננטשו (העשרה הנותרים הם גזעיים, שברחו מהבית ולצערנו היו צריכים לחזור).

לגזעיים תמיד יהיה ביקוש ותג מחיר בהתאם, למעורבים לעולם יהיה קשה יותר למצוא בית. להרבה אנשים חשוב בעל חיים גזעי מפאת הידע הרב והצפוי בזן הספציפי אותו הם בחרו, בין אם האופי הנוח, יכולות שמירה, נאמנות וכו'. אך הקסם, שידוע לכל אדם שמגדל בעל חיים מעורב, נמצא דווקא בחוסר הידיעה, בהפתעה. כמו ילדים, אנחנו גדלים איתם שלב שלב ומגלים אישיות ייחודית ומדהימה. במדינה כמו שלנו, בה כולנו מעורבים בצורה כזאת או אחרת, אל לנו להתנכר לאלה הדומים לנו, שכמותנו אולי זולים במחיר, אך באהבתם, הם יקרים מפז.