כיצד מוסברת התופעה המדהימה שהאזרח המערבי נתקל בה פעם אחר פעם, והיא שסתימת הפיות, הדה?לגיטימציה של היריב, הפטרונות האינטלקטואלית, האחיזה בזקנו של שר ההיסטוריה - מרבות להימצא דווקא אצל אנשים הרואים בעצמם ליברלים, דמוקרטיים, אנשים שהספק אצלם הוא ערך ראשון והפלורליזם המחשבתי הוא תאומו. איך?
הנה המדען הראשי של משרד החינוך, ד"ר גבי אביטל, העז להטיל ספק בדוגמות של אורתודוקסיה חילונית מכת מסוימת, הגמונית במיוחד בספירה הציבורית שלנו, וכבר נזעקים כמריה, ארכיבישופיה ואינקוויזיטוריה בקריאות להעלות את הכופר על המוקד. הקריאות מלוות בארשת רצינית תהומית ומופרחות בה מילים כמו "קנאי דתי חשוך", "מטיל ספק במחקר המדעי", "כופר", אבל עיקרן אחד: הפיכת תיאוריות מדעיות לדת שכל המהרהר אחריה חשוד במינות ודינו סקילה בכיכר התקשורתית.
לטעמי, שיא הטרלול יצא מבית המדרש של העיתון לאנשים חושבים. שימו לב: "הסיבה העיקרית לחוסר ההתאמה של אביטל לתפקיד אינה חוסר ניסיונו, אלא דעותיו". לקרוא ולהתפלץ. השבוע פורסם מכתב מטעם ראשי האוניברסיטה העברית שביקש מהמרצים להפסיק את הלימודים ולהגיב בשאט נפש על דברי המדען הראשי, פן תיפגע נפשם הרכה של הסטודנטים. המכתב הסתמך בעיקר על ידיעות מגוף שני. כדאי לצפות בראיון המדובר (זמין באינטרנט) ולקרוא את דברי אביטל בשבח הטלת הספק בכל תיאוריה, כמו גם את סימני השאלה שהציב על תיאוריית ההתחממות הגלובלית וספיחיה. עיקר דבריו של אביטל נסבו על היעדר הדיון האתי בכל הקשור לשימוש במדע לצרכים אידיאולוגיים. בהיעדר קודים מוסריים, טען אביטל, עשויה תורת האבולוציה להביא את המין האנושי למצבים שיסכנו את קיומו. הוא ציטט את הפילוסוף שמואל הוגו ברגמן, שראה בתורה הנאצית מימוש מעוות של תיאוריית ההתפתחות. בלשונו של ברגמן: "הפילוסופיה שהביאה להתפתחות הנאציזם היתה זו של המאה ה?19, שראתה באדם מין זואולוגי".
המסורת איננה אויבת לדרווין
אומר בבירור: המסורת היהודית אינה אויבת התיאוריה הדרוויניסטית. שלא כבקריאה הנוצרית, חכמינו התרחקו מקריאת תיאור הבריאה כפשוטו. ישעיהו ליבוביץ השווה בין סיפור הבריאה שהוקדשו לו 31 פסוקים לסיפור בניית המשכן המאכלס כ?450 פסוקים. ללמדנו, טען, שעיקר האמונה הוא מעמד האדם מול האל ואין לכך קשר עם תיאוריות מדעיות כלשהן. יתרה מזו, המסורת היהודית דיברה משך אלפי שנים על אבולוציה מוסרית של העולם, והנה בא דרווין והראה שהאבולוציה נמצאת גם בעולם החומר.
אבל לא בזה העניין, אלא במהומה האנתרופולוגית שחולל אביטל. חפשו היכן במפה הפוליטית ממוקמים מבקשי ראשו של אביטל ותקבלו קצה חוט לשורש המהומה. אפשר לצרף זאת לשורה ארוכה של מקרים שבהם גורמים אופוזיציוניים בשיח הציבורי מבקשים לקבוע בעצמם את המינויים במשרדי הממשלה.
החברה הישראלית מתקיימת על מתח קבוע בין אופוזיציות בינאריות - עיתים אותנטיות ועיתים מלאכותיות - המייצרות רוב מהומה על לא מאומה: מסורת וחידוש, דת ומודרנה, לאומיות מול קוסמופוליטיות, פרטיקולריזם מול אוניברסליזם וכדומה. אבל בעומק הקיום החברתי והרוחני שלנו נמצא הפער בין העובדה שהעם היהודי נשען על מסורת דתית ארוכת שנים שבמרכזה עמד האל לבין התחייה הלאומית המחודשת שלו, ששאבה את כוחה מהמרד באל ובמייצגיו. במונחים פרוידיאניים אפשר לדבר כאן על רצח אב.
ההתנגשות בין היהודי לבין הישראלי, בין הדתי לחילוני - רכיבים שקיימים בכל אחד מאיתנו - יצרה טראומה עמוקה החוזרת ומתרגשת כל אימת שמישהו מעז לקרוא תיגר על הסטטוס קוו הרוחני שנוצר כאן במאה האחרונה. התגובות ההיסטריות הן תגובות מצוקה של מי שעולמם מאוים בשל הסכנה שמא האב שהורחק - כלומר האל - עתיד לחזור. אבל הדברים הללו אינם קשורים להתבטאויותיו של אביטל. קיראו ותיווכחו. אני לא רוצה שילדיי יתחנכו בחברה שבה אי אפשר להטיל ספק, גם באמיתות הנחשבות ביותר. ואם העזנו להטיל ספק במה שהיה עד לא מזמן עילת הקיום של העם היהודי - המסורת הדתית - אפשר גם אפשר להטיל ספק בתיאוריות גלובליות.