יותר מ-4,000 התנגדויות של אזרחים לחוק התכנון והבנייה החדש נשלחו לשרי הממשלה, האמורים לדון בחוק היום. בין המתנגדים נמצא גם השר להגנת הסביבה גלעד ארדן (ליכוד), הטוען כי החוק מעדיף את הפיתוח על הבקרה הסביבתית. החברה להגנת הטבע ועמותת אדם טבע ודין אף פנו ליועץ המשפטי לממשלה בדרישה שלא לדון בחוק היום, משום שנגד הדיון עומדת עתירה של שני הגופים; לטענתם, הממשלה לא נתנה לציבור מספיק זמן ללמוד את החוק.
איגוד מהנדסי הערים מזהיר כי בחוק קיימות הוראות מסובכות, שמכבידות על הטיפול בתוכניות בנייה. בפורום חברי המועצות המקומיות מתלוננים נגד הליך קידום הרפורמה, שנעשה לדבריהם בדרכים לא שקופות.
לפני פחות מחודש נחשף לראשונה הנוסח החדש של חוק התכנון והבנייה, שהדהים את הענף. עם חשיפת החוק התברר שלא מדובר ברפורמה של מרפסות, לא בתיקונים לחיזוק מעמדן של הוועדות המקומיות לתכנון ובנייה, ואף לא בהוזלת מחירי הדירות - יעדים שעליהם הצהירו נציגי הממשלה פעם אחר פעם - אלא בחוק חדש בן 240 עמודים וכ-590 סעיפים, שאמור להחליף את כל המערכת החוקית הקיימת, הכוללת את החוק ואת ההלכות הפסוקות. מדובר בשינוי דרמטי, במיוחד בשל העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשי משרד הפנים הציגו עד אז את מטרות החוק בעיקר בסיסמאות. עם חשיפת לשון החוק התברר כי מתחת לפני השטח תוכננה מהפכה אמיתית בתחום.
יומיים לאחר פרסום תזכיר החוק התקיים כנס בנושא, בהשתתפות בכירים מהשלטון המקומי ואנשי מקצוע, שהודו כי אינם בקיאים בלשון החוק ואינם יכולים לחוות עליו דעה מגובשת. עד כה לא התקיים דיון ציבורי על החוק ועל החידושים המובאים בו, ואף אחד מהגופים בתחום לא הספיק ללמוד אותו ולהגיע למסקנה מלומדת לגביו. עם זאת, כמה גופים - ובראשם המטה לתכנון אחראי, שמקבץ קואליציה של גופים ירוקים וחברתיים - עיינו בסעיפים רבים בחוק והגיעו למסקנות מטרידות.
הבעיה העיקרית: החוק עצמו
הבעיה הראשונה העקרונית בחוק החדש היא עצם קיומו. ענף התכנון והבנייה בישראל מתבסס על רצף חוקים שהחל עוד בפקודות המנדטוריות, ונמשך בחוק התכנון והבנייה הקיים. הכנסת חוק חלופי, שבמקרים מסוימים עקרונותיו עומדים בסתירה לחוק הקודם, היא בעייתית; ניסיון העבר מלמד כי המערכת התקשתה לעכל תיקונים גדולים בחוק התכנון והבנייה, ולכן הטמעת חוק חדש בסדר גודל כזה עלולה להיגרר במשך שנים רבות.
בעיה נוספת נעוצה בשאלה אם החוק עומד ביעד המוצהר שלו - לחזק את כוחן של הוועדות המקומיות לתכנון ולבנייה ולהקטין את הביורוקרטיה. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, הצביע על כך שסעיפים רבים מדי בחוק החדש כוללים את המשפט "בסמכות שר הפנים". במלים אחרות, החוק דווקא מחזק את מעמדו של משרד הפנים.
במטה לתכנון אחראי הצביעו על תוספת של כמעט 20 ועדות חדשות לתכנון ולבנייה שלנציגי הממשלה יהיה רוב בהן, כעל עדות נוספת לכך שהחוק יכביד את הביורוקרטיה ויחזק את הממשלה - ולא את הרשויות המקומיות. למרבה הפלא, בהתאחדות הקבלנים נוטים להסכים עם הירוקים על כך שהחוק יגביר את הביורוקרטיה. מנכ"ל התאחדות הקבלנים, יוסי גורדון, טען כי לא זו בלבד שהחוק החדש גרוע מהחוק הקיים, אלא שהוא לא יתרום מאומה להורדת מחירי הדירות.
גם מעמדן של זכויות הקניין של בעלי נדל"ן נתון בסימן שאלה כבד. החוק החדש מצמצם את אפשרותם של בעלי נדל"ן לתבוע פיצויים בגין תוכניות פוגעות, ומנגד מאפשר למדינה להפקיע קרקעות ביתר קלות מכפי שהיה בחוק הישן.
פורום חברי מועצות הערים, בראשות מרדכי וירשובסקי וסגנית ראש עיריית תל אביב מיטל להבי, שלח אתמול מכתב לראש הממשלה, שבו נטען כי "הרצון לאשר מהר את הצעת החוק ולהעביר את הרפורמה בא על חשבון שיתוף הגורמים המקצועיים הרלוונטיים והציבור בכללותו, אשר אין סיפק בידם ללמוד את הצעת החוק באופן ראוי ולהגיב עליה עניינית". לטענת הפורום, החוק מקצץ בסמכויות החברים בו, והופך את הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה לזרוע מבצעת של ראש הרשות.
"פער בין החוק למטרותיו"
אחד הגופים המקצועיים ביותר בתחום הוא איגוד מהנדסי הערים בישראל, שהעביר אתמול את התייחסותו לחוק ליועץ המשפטי של משרד הפנים. האיגוד אמנם רואה בחיוב את חזון הממשלה בחוק, אך סבור כי קיים פער בין החזון והמטרות, כפי שנוסחו על ידי הממשלה, לבין האופן שבו נוסח החוק. כך למשל, גורסים מהנדסי הערים כי בניגוד לעיקרון של "תוכנית אחת - ועדה אחת", קיימות בחוק הוראות מסובכות שמכבידות על הטיפול בתוכניות. יתרה מכך, גם מהנדסי הערים סבורים כי החוק מקנה למשרד הפנים סמכויות מפליגות.
עוד טוענים המהנדסים, כי "מהצעת החוק בולט החשש של מנסחיו מהעברת סמכויות ואחריות לוועדות המקומיות. האיגוד אינו חולק על עצם הצורך בקיום מערכות בקרה ופיקוח על עבודות הוועדות המקומיות, אולם ההסדרים המוצעים בחוק עלולים לגרום לשיתוק פעולת הוועדות".