זיקה לאתרי מורשת: לא יזיק ללמוד מהיפנים

היום יחזרו אל יפן עשרות עולי הרגל של תנועת מקויה היפנית?נוצרית שביקרו בישראל בשבועות האחרונים. עשרות נציגים של מקויה שוהים בישראל כל ימות השנה, לומדים עברית באולפן שלהם בקיבוץ חפציבה או משתלבים, כסטודנטים מן המניין, באוניברסיטאות ובמכללות.

כל חבר בתנועה גם משתוקק להגשים, לפחות פעם אחת בחייו, את חלום העלייה לרגל, וזאת כבר השנה ה?57 שתושבי ירושלים זוכים לחזות במצעד הססגוני שעולי הרגל הנרגשים נוהגים לקיים, לקראת סוף ביקורם, ברחובות הבירה. הרבה עוברים ושבים נהנים להרפות לשעה קלה ממועקת עם לבדד ישכון, ולהצטרף ליפנים בריקודי "כי מציון תצא תורה" עליזים במרכז העיר.

השנה, כמובן מבלי שידעו מראש על סערת אתרי המורשת שעמדה לפרוץ בדיוק בימי שהותם כאן, הקדישו חברי התנועה את ביקורם למסע בעקבות דוד המלך והגיעו, בתזמון מופלא ממש, גם לתוככי חברון ואל מערת המכפלה.

המפגש עם יפנים שמדברים עברית שוטפת, נושאים שמות כמו בנימין, עקיבא ויפעת ומתפללים ללא הרף לשלומה של מדינת ישראל, הוא תמיד חוויה כמו?הזויה. על עצמי אני יכולה להעיד כי גם אחרי שנים ארוכות של היכרות אישית קרובה עם חברי מקויה, אני תמיד נפעמת מחדש מגילויי האהבה וההזדהות העמוקה שלהם כלפי עם ישראל, ותמיד מקבלת השראה מעוצמת אמונתם הדתית. הרבה אנשים מאמינים בתנ"ך, אבל נדיר למצוא כאלה שהאמונה הזאת מכתיבה את סדר היום הפרטי והמיידי שלהם באופן כה מובהק. הרבה אנשים יודעים מה כתוב בתנ"ך, אבל רק מעטים מוכנים להבין כי אליהם הכתוב מדבר.

הבשורה של פרופ' אברהם "איקורו" טשימה, שייסד את תנועת מקויה במאי 1948, היתה כי שיקומה של יפן מהריסות מלחמת העולם השנייה תלוי במהפך רוחני ותרבותי מעמיק; מהפך שיתרחש על פי המתווה המדויק של הנביאים ב"ברית הישנה", כלומר על ידי קשירת חייה של האומה היפנית בחיי עם ישראל הקם לתחייה בארץ הקודש.

היפנים, כפי שאפשר לראות ביפן הסופר?מודרנית של היום, כמו גם בסממנים מלאי חוכמה שנשתמרו מן התרבות היפנית העתיקה, הם עם דייקן ומכוון מטרה. גן יפני אינו סתם גן יפה, אלא ביטוי מדויק של תורת הזן הפותחת את נפש האדם אל הכ?ו?ל?יו?ת הקוסמית. כוס תה יפנית אינה סתם משקה חם, אלא הזדמנות לטקס של השתלבות הפיזי במטאפיזי. האדם היפני לעולם אינו סתם אדם העוסק בענייניו, משום שלכל ענייניו - כמו גם לאופן שבו הוא הולך, יושב, מרים יד - יש משמעות אינסופית.

נראה שמקצת מן הדיוק הזה לא היה מזיק גם לעם המבולבל, פזור הדעת, שהפכנו אנחנו להיות. ידידינו היפנים ביקרו במערת המכפלה בשבוע שעבר וחוו, לדבריהם, מפגש חי לגמרי עם התנ"ך: הנה המערה שקנה אברהם הראשון, הנה כל האבות והאמהות שהארץ הובטחה להם ולבניהם, והנה הבנים החיים את ההבטחה המתקיימת פשוטה כמשמעה.

איך אפשר לא לראות את זה, איך אפשר לא להבין. כמה יכולות ממשלות ישראליות להסתובב סחור?סחור סביב שאלת זכותנו על הארץ, להיבהל מעצמן כשהן נוגעות בלי כוונה בתשובה לשאלה הזאת, ולצפות שמוסלמים - שאינם מאמינים בתנ"ך ואינם מקבלים את הנחות היסוד שלו - יואילו להסכים לקיומנו הלאומי כאן, ולו בגבולות 67' בלבד.

במסיבת הפרידה של קבוצת עולי הרגל, שנערכה שלשום בירושלים, הוקרן סרט תיעודי שהכינה חברת ההפקות של מקויה על יוסף טרומפלדור. מתברר שטרומפלדור שהה במשך תקופה ארוכה בעיר היפנית אוסאקה, כחייל רוסי שנפל בשבי במלחמת רוסיה?יפן, ומתברר שידידינו היפנים התרגשו לגלות את הקשר הישן הזה בינם לבינינו. ח"כ לשעבר אליהו כהן, שהיה שגריר ישראל ביפן בעת גילוי הקשר הזה, אף מעלה בסרט את השערתו היפה שיכולתו של טרומפלדור לומר "טוב למות בעד ארצנו" צמחה בהשפעת תעצומות הנפש והרוח שספג ביפן. את החלטתה לכאורה לגבי מערת המכפלה קיבלה ממשלת ישראל בתל חי, אך דומה שמארץ השמש העולה רואים בבהירות רבה יותר את החיבור החי של תל חי למערת המכפלה, ושל טרומפלדור לאברהם.