לחשוף אותם בקלונם

כנופיה של 13 נערים ממשפחות נורמטיביות בצפון תל אביב אנסה במשך שלוש שנים אחת משלהם, עצם מעצמם. הם אנסו והשפילו וכיבו סיגריות בוערות על גופה וצילמו אותה בעירום. זה כל כך נורא שמילים אינן יכולות לבטא את גודל הזוועה. לא "תפוז מכני" ולא "הייתי ביניכם כצמח בר". נורא מזה.

זה סולם של רשע, ובשלבו השני מתעוררת בעתה, כיצד זה שלוש שנים עסקו באינוס קבוצתי?סדרתי ולא ניעורה אפילו בליבו של אחד מהם מידת הרחמים והחמלה. חכמים לימדו כי "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים". דבר לא איים, כמובן, על חברי הכנופיה. בכל זאת, למרבה האכזבה אפילו שמץ מן המסר הרוחני הזה לא נקלט בילדים האלה. אין אף לא צדיק אחד בשכונה המהוללת בצפון עיר החטאים. ריבונו של עולם - אף לא אחד.

אחר כך מתעוררת השאלה היכן היו ההורים ה"צפוניים" האלה? לא ראו ולא שמעו ולא ידעו מפני שהיו עסוקים. אולי בטלפון אל הסוכן שלהם בבורסה לקנות או למכור - מניה, מכונית, כרטיס לחופשת סקי, ועוד ממנעמי חיים - ולמי יש זמן לשוחח עם הנער? ומדוע שהנער ימצא עניין בשיחה עם הורים כאלה? איש איש לענייניו.

בעקבותיהם המורים. הרי הכנופיה הזו התפרסה על פני כמה בתי ספר, וחלק מחבריה נדדו מאחד למשנהו - ואף לא אחד מהמורים חש שמשהו אינו כשורה? האם מפני שהמורים האלה ממתינים לצלצול המסיים את השיעור יותר מהתלמידים המשועממים כדי לרוץ למגרש החניה ולברוח מבית הספר בלי להביט ימינה ושמאלה?

התהליך הממושך חייב להתחיל בחינוך מחדש במשפחה ובבית הספר. אך לפני הכל יש צורך לתקן את החוקים הרכרוכיים שישראל נשבתה ברשתם ובקסמם בהשפעת כל מיני ארגונים עם כוונות טובות ותוצאות עכורות.

לא ייתכן שבן בלייעל כזה, אשר אנס ילדה שלוש שנים וכיבה עליה סיגריות וצילם אותה, ייהנה מחזקת האלמוניות. לא ייתכן שהחוק בישראל יאסור לחקור אותם כראוי ולחייב אותם להסביר ולכלוא אותם לשנים רבות ולהציגם לראווה בכל כלי התקשורת. רק כך הם ייזהרו, ויותר מהם הוריהם ומוריהם, וסיפורי הזוועה האלה, המגיעים לידיעת הציבור חדשות לבקרים, ייהפכו תוך זמן מה לאירועים נדירים, חריגים.