מי רוצה להיות ראש העיר ערד? כמעט כולם

דילמה לא פשוטה ניצבת בפני תושבי ערד. בעוד כחודש וחצי יגיע לשיאו הקרב על ראשות העיר, כאשר לא פחות משמונה מועמדים חפצים בתפקיד. זאת, אחרי כשלוש שנים שבהן נוהלה ערד בידי ועדה קרואה בראשות גדעון בר לב בעקבות הדחתו של ראש העירייה הנבחר מוטי בריל בידי שר הפנים.

"שמונה מועמדים, זה יותר מדי", סבור ראש העיר לשעבר, בצלאל טביב, שכיהן פעמיים בתפקיד, עד שנת 2003. "זה לא טוב, כי זה לא מוביל להנהגה חזקה ושוב העיר תמצא את עצמה עם ועדה קרואה מהר מאוד".

המועמדים עד עתה הם אליעזר (אלי) בר שדה, טלי פלוסקוב, משה אדרי, איציק בנישתי, שרית עוקד, דודו אוחנונה, ישראל קינן ובשבוע שעבר הודיעה על רצונה להתמודד גם קלריס וויניג. הרשימה תיסגר בימים הקרובים.

העיר ערד מצויה כבר עשור וחצי במשבר קשה. היישוב שהתפרסם בעבר באיכות החיים הגבוהה, במערכת חינוך מפוארת ובפסטיבל מוסיקה ששמו יצא למרחוק, הפך מוקד של עימותים קשים בין חרדים וחילונים, חיכוכים התגלו גם בין חצרות החסידים ואירועים אלימים הפכו מחזה שכיח ברחובות העיר. את "ועדת הקבלה" שהנהיג בעבר ראש המועצה המיתולוגי אברהם (בייגה) שוחט החליפה מדיניות קבלת תושבים חופשית ומזמינה שראויה יותר למדינה דמוקרטית אך פגעה אנושות במרקם החברתי הייחודי של ערד.

כהונתו של מוטי בריל, תושב העיר שכבש בסערה את בניין העירייה בבחירות 2003, היתה סוערת ופרובוקטיבית. בריל, מדען לשעבר בקריה למחקר גרעיני בדימונה, ייצר כותרות לעיתונים בקצב מסחרר. הוא איים לסגור את מחלקת הרווחה בתגובה למחסור בתקציבים וכוח אדם, יצא למאבק יחד עם ראש עיריית דימונה בדרישה לקבל כספי ארנונה של מלונות ים המלח, התעמת ללא הרף עם מנהלי המתנ"ס המקומי ובסוף נשלח הביתה על ידי שר הפנים דאז מאיר שטרית בעקבות כשלונו לאשר תקציה שנתי לעירייה.

"זה טבעי שאחרי 7 שנים ללא בחירות, יחושו הרבה תושבים כי הם ראויים ורוצים להצטרף להנהגה", סיפר המועמד אליעזר שדה. "הכל טוב לערד. עצם העובדה שערד מתעוררת מהמצב בו היתה עד היום זה טוב. כל המועמדים, רוצים בטובת העיר. זה מחייב את הציבור במאמץ להכיר את המועמדים החדשים ולבדוק את מרכולתם ולפי זה להצביע". לעומתו, סבורה המועמדת טלי פולוסקוב, כי מדובר במצב לא אידיאלי: "זה מעמיד את התושבים במצב של בלבול. יש יותר מדי שמות, אפילו שמות חדשים. הבוחרים צריכים לדעת מי זה כל אחד. עדיף שירכזו כוחות ויהיו מעט מתמודדים. שניים או שלושה".

מנהל העיתון המקומי, רן צדקיריו, סבור שריבוי מתמודדים הוא לא טוב: "אין חלק דומיננטי ואם אין חלק כזה, המועצה החדשה לא תוכל לשלוט" הסביר, "אני מקווה, שהטראומה של ההדחה שעברה המועצה תעשה משהו לנבחרים. הם יודעים שאי אפשר לנגח אחד את השני בלי לשלם את המחיר. במצב הזה, אם הם לא ישתפו פעולה, למרות שלראש העיר יהיה יותר קשה, אנחנו שוב עלולים למצוא את מונהגים על ידי ועדה קרואה".

אורלי בן חמו, כתבת מקומית, נמצאת עם המתמודדים בקשרים מתוקף תפקידה, לדבריה, "מספר המתמודדים לא משנה. לוותיקים יש כבר אג'נדה והצעירים מבין המתמודדים, יצטרפו אליהם בהמשך. ככל שקשת המתמודדים רחבה יותר, היא מדברת למגוון גדול יותר של תושבים, כך כל אחד יוכל למצוא מועמד שיתאים לו, לסמוך על שיקול דעתו ואם אותו מתמודד יצטרף למתמודד אחר, זה יהיה על דעת בוחריו".

תושבי העיר חלוקים אף הם בדעתם, אם ריבוי מתמודדים הוא טוב או רע לעיר: "אני חושבת שזה טוב שיש הרבה מועמדים" אמרה בעלת חנות בקניון המקומי, "יש יותר אפשרויות להכיר יותר אנשים שמגישים מועמדות. יש צעירים ולא רק כאלה שלא עשו שום דבר במשך שנים". בעל חנות מחשבים בקניון, סבור אף הוא שלערד יהיה יותר טוב: "אנחנו יכולים להחליט מבין כמה אנשים במי לבחור", הוא סבור. שכנו בחנות צעצועים, חושב אחרת: "זה לא טוב לערד. כי כל אחד מהמתמודדים, מחפש את טובתו האישית במקום לחפש את הצרכים של העיר. הם צריכים לאחד כוחות ולהחזיר את ערד למה שהיתה בעבר. להצעיד את העיר קדימה".