פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      האיסלם משכתב את ההיסטוריה

      לפני שנים רבות שאל אחד מחברי בית הלורדים הבריטי את חיים ויצמן מדוע מתעקשים היהודים על ארץ ישראל דווקא, בשעה שיש כל כך הרבה ארצות לא מפותחות שבהן ניתן ליישב יהודים. ויצמן השיב ללורד בשאלה: "מדוע מדי יום ראשון אתה נוהג למרחק של 200 ק"מ כדי לפגוש את אמך, כאשר כל כך הרבה גברות זקנות מתגוררות ברחוב שלך?".

      מישהו צריך לספר את הסיפור הזה לאנשי מחלקת המדינה של ארה"ב, שהגדירו את הכללת קבר רחל ומערת המכפלה ברשימת אתרי המורשת הלאומית שלנו כפרובוקציה, ולהסביר להם שאצלנו די בנסיעה של 400 מטר מירושלים לקבר רחל ושל 40 ק"מ למערת המכפלה כדי לבקר את האבות והאמהות שלנו.

      לעומת זאת, למתפרעים המוסלמים אתמול בהר הבית ובחברון אין טעם לספר זאת, ואולי עלינו להודות להם שעשו עימנו חסד וחשפו את השורש האמיתי של הסכסוך בינינו לבינם: לא סכסוך לאומי?טריטוריאלי, אלא סכסוך דתי?תרבותי על מורשת וזהות.

      לפני שנים לא רבות הצטרפתי לקבוצת סטודנטים לארכיאולוגיה שביקרה במורדות הקדרון בירושלים. חבריה ביקשו להציל שרידים ארכיאולוגיים מערימות העפר שהווקף חפר בהר הבית ושפונו לאפיק הנחל. איש ווקף שהבחין בנו פתח בצעקות, ומשפט אחד נחרת בזיכרוני היטב: "אין לכם מה לחפש כאן, כפי שלצלבנים לא היה מה לחפש כאן. ירושלים היא מוסלמית".

      בשנים הבאות התעצמה ההסתה חסרת הבסיס: "אל?אקצה בסכנה". אנשי הדת המוסלמים אמרו בפה מלא כי "הנוכחות היהודית מטמאת את מוסלמיותה של ירושלים". ד"ר מרוואן אבו חלף, מנהל המכון הארכיאולוגי באוניברסיטת אל?קודס, אף טען ש"תחת כל אבן ובכל פינה, בכל רחוב ובכל עיקול בירושלים, יש שרידים שאומרים: אנו ערבים. אנו מוסלמים". ההכחשה הרחבה של כל זיקה יהודית לירושלים ולקודשיה הוטמעה בקהילות ערביות ואיסלאמיות, ושיאה היה בכינוי בית המקדש "אל?מזעום", דהיינו השקרי או המתיימר.

      זלזול במקומות הקדושים

      מכאן היתה הדרך קצרה להגדרת ירושלים כאדמת "ריבאט" - שיש ציווי דתי לשחררה למען האיסלאם - לא רק על ידי דוברי החמאס, אלא גם על ידי אנשי הרש"פ. מכאן היתה הדרך קצרה גם לאיום באינתיפאדה שלישית, למרות שלהחלטה הישראלית בעניין קבר רחל ומערת המכפלה אין כל השפעה מעשית על מעמד המוסלמים במקומות אלו.

      מי שמוביל את בני עמו בדרך זו לא יירתע מחילול קברים יהודיים בהר הזיתים - ממש בימים אלה נופצה שם בפטישים כבדים המצבה על קברו של האדמו"ר מלעלוב - כמו גם ממלכוד מוט שעליו מונף דגל פלשתיני בראש מנזר כרמל בבית לחם.

      הרוח שאיפשרה למחבלי הרש"פ להפוך את כנסיית המולד לעמדת קרב מול צה"ל, לחלל את בית הקברות הנוצרי בעיר ולהצית את מנזר האחיות שם - היא זו שהכשירה את הלבבות להשלכת רימונים על קבר רחל, להצתת קבר יוסף וליידוי אבנים על מתפללי הכותל ממרומי הר הבית, שאתמול נבלם ע"י המשטרה.

      ראשי הדת הנוצרית אמנם מתייצבים פומבית לצד "אחיהם הפלשתינים", אבל מאחורי הקלעים הם מדברים אחרת. ב?1995, לדוגמה, הם שלחו את אליאס פריג' ליצחק רבין והתחננו בפניו שלא יפנה את העיר. היום התמעטה מאוד האוכלוסייה הנוצרית בבית לחם ובבית ג'אלה, שמכנסיותיה ירו לפני שנים לא רבות על גילה. את מושבות הנוצרים יוצאי המקומות הללו ניתן לאתר היום בצ'ילה ובמקומות אחרים בדרום אמריקה.

      אפשר להביא עוד עשרות דוגמאות לזלזול ולפגיעה במקומות קדושים ליהדות ולנצרות תחת שלטונה של הרש"פ או בקרבה למקום שלטונה. אפשר להרחיק עד ימי "סכסוך הכותל" בתרפ"ט, אז טבע "המופתי הגדול" את הסיסמה "אל?אקצה בסכנה", ואפשר פשוט לגשת אל הכתבים הרשמיים של האיסלאם ואש"ף מלפני עשרות שנים, ולראות איזה מרחק הם עשו מאז זוהו שם אתרים כהר הבית, קבר רחל ומערת המכפלה כבעלי זיקה מובהקת ליהדות ועד לימים אלה, שבהם ממציאים המוסלמים את ההיסטוריה של המקומות הללו מחדש, ומכחישים כל זיקה כזאת.