פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מוסר לחימה: צרפתים, דרכונים והחיסול בדובאי

      אין ספק כי "דובאי גייט", כפי שמכונה הפרשה על ידי כלי תקשורת זרים שטרם החליטו אם מדובר בהישג או בכישלון של סוכנות הביון המבצעת, סיפקה כותרות רבות. אין ספק כי זימון שגרירי ישראל לא היה נעים. גם לא העובדה שאזרחים ישראלים גילו בוקר אחד כי הם בכלל משהו אחר. גם הפגישה הקשה בין שר החוץ הישראלי לעמיתו הבריטי דיוויד מיליבנד היתה דבר שניתן היה לוותר עליו. גם התהיות שהביעה אוסטרליה, אחת מידידותיה הגדולות ביותר של ישראל בעולם, על השימוש בדרכונים שלה בפרשה אינן נעימות. אבל הדבר המקומם ביותר טמון בתגובה של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי.

      סרקוזי, בנוכחותו של מנהיג הרשות הפלשתינית אבו מאזן, אשר קפץ בשבוע שעבר לביקור בארמון האליזה, גינה את החיסול. לדבריו, ארצו מגנה את מה שלדעתה הוא לא פחות מאשר רצח. סרקוזי יודע היטב כי הסמנטיקה בסיפור הזה חשובה.

      כמה ימים לפני ההצהרה הצרפתית החל באפגניסטן המבצע הגדול לכיבוש העיר מרג'ה, מעוז טליבאני במחוז הלמנד. בין הכוחות היו בעיקר חיילים אמריקנים, בריטים ואפגאנים, אבל גם דנים, אסטונים ו... צרפתים. בארמון האליזה היו, מן הסתם, גאים בהשתתפות החיילים שלהם במבצע שהוא חלק מהמלחמה בטרור. בצדק. גם הטרמינולוגיה שנוקטים הצרפתים לגבי הקרבות עם לוחמי הטליבאן מוצדקת. הם חוסלו, אומרים בצרפת, בטח לא נרצחו. וגם 44 האזרחים האפגנים שנהרגו לאחרונה בהתקפות מכונים "הרוגים". לא שמענו פעם אחת את המילה "רצח".

      לא שמענו את המילה "רצח"

      ימים אחדים לאחר אותה הצהרה לא ברורה מצד נשיא מאוד ידידותי לישראל, ביקר סרקוזי בגבון שבמערב אפריקה. משם הוא קפץ למאלי כדי לבקר את האזרח הצרפתי פייר קמאט, 61, ששוחרר כמה שעות קודם לכן מהשבי. הוא נחטף על ידי הזרוע של ארגון אל קאעדה בצפון אפריקה (AQMI), והוחזק בתנאים מחפירים במדבר במשך ארבעה חודשים עד ששוחרר.

      "הייתי בודד במדבר, ללא יכולת לזוז", סיפר קמאט. "רק החום של מדבר סהרה ליווה אותי. התנאים ההיגייניים היו דוחים. זה התבטא במים ששתיתי. מדי פעם נכנס אחד החוטפים ונתן לי מכה בראש עם הקלצ'ניקוב. רובם היו צעירים, וזה מה שמדאיג. הם כל היום קראו בקוראן. הם היו פנאטיים".

      סרקוזי הקשיב לדברים מזועזע. גם נשיא מאלי, אמדו טומני טורה, חש זעזוע. הוא שיחרר ארבעה טרוריסטים (לא אלף) תמורת האזרח הצרפתי, למורת רוחם של אלג'יריה ומאוריטניה, שמחו על שחרור פעילי הטרור משום שהיו אזרחים שלהן. סרקוזי הבטיח לחזק את המלחמה בטרור באזור זה של העולם - המשולש בין מאלי, אלג'יריה ומאוריטניה, אזור שבו פועלת הזרוע הצפון?אפריקנית של אל קאעדה. הצרפתים הבטיחו לחסל את אנשי הזרוע, לא לרצוח כמובן.

      אולי זה המקום להזכיר קצת היסטוריה לסרקוזי: במהלך המלחמה באלג'יריה הופעל גם השירות החשאי הצרפתי SDECE (היום DGSE). אחת המטרות של הארגון היתה ספקי הנשק של ארגון ה?FLN שלחם למען עצמאות אלג'יריה. יום אחד, ב?1956, הצליחו אנשי הארגון החשאי הצרפתי להשמיד אלפי כלי נשק, תוך שהם מטביעים ספינות. כולם ידעו שזו עבודה של צרפת, אם כי על המבצע היה חתום ארגון מקומי עלום בשם "היד האדומה". אף אחד לא ביקש הסברים מהארגון הזה על כך שעשרות פעילי טרור שלחמו למען עצמאות אלג'יריה מצאו את מותם בפעולה. גם לא ממשלת צרפת. טוב, אולי זה כי, ייאמר לזכותם, הם לא עשו שימוש בדרכונים ישראליים.