בפסגת ציר הרשע שהתקיימה אתמול בדמשק אין כל חדש. אחת לכמה חודשים נוהגים הנשיא הסורי, בשאר אל-אסד, וחברו הטוב, נשיא אירן אחמדינג'ד, לפגוש האחד את השני, ולעיתים הם מצרפים לפגישותיהם את ידידיהם הקרובים, מנהיג החמאס, חאלד משעל, ומנהיג החזבאללה, חסן נסראללה.
אף בהצהרות הרהב שהשמיעו אסד ואחמדינג'ד בפגישתם אתמול אין משום חידוש. מאז נבחר לנשיאות אירן שב וקורא אחמדינג'ד לחיסולה של ישראל ואף מתנבא כי ימיה של הישות הציונית שקמה על אדמת פלסטין ספורים. ואילו בשאר מצידו מהמהם דברי גינוי וחרפות כלפי ישראל הטרוריסטית והתוקפנית. זאת, הגם שבשאר נזהר שלא לחצות קוים אדומים ולא לחזור על פניני הלשון ולא לאמץ את הרטוריקה של אחמדינג'ד המטיפה להשמדת ישראל. אחרי הכל, בשאר חוזר ומבטיח בשיחות פרטיות שהוא מקיים עם אורחים מן המערב כי הוא עודנו מחויב לאופצית השלום, אך מאשים, כמובן את ישראל בכך שאיננה מעונינת בשלום.
אין ספק כי קשריה של אירן עם סוריה הולכים ומתהדקים. מדובר בקשרים אינטימיים של שיתוף פעולה צבאי שממנו נהנה גם ארגון החזבאללה. קשרים אלו נמשכים כבר כמה שנים, ועלו מדרגה בהיקפם ובעומקם מאז מלחמת לבנון השניה. במסגרת זו העבירו האיראנים לידי החזבאללה, באמצעות שירותיה הטובים של דמשק, עשרות אלפי טילים מתקדמים, והם מעורבים יותר יותר בעניינה של סוריה ובתהליך קבלת ההחלטות בדמשק.
נערכים לפעולה צבאית
פסגת הציר הרע שהתקיימה בדמשק איננה מהוה איפוא שינוי או מהפך דרמטי אלא יש לראות אותה כתזכורת כואבת לאתגר ואף לאיום שבפניו ניצבת ישראל לגבולה הצפוני, ובעיקר למול אירן. יש בפסגה זו כדי להזכיר שוב, למי ששכח או ביקש לטמון את הראש בחול, מה טיבו של המשטר האירני ושל העומד בראשו, מהי האג'נדה שלו ומהן מטרותיו, ועד כמה עמוקה איבתו ושנאתו לישראל. יש בפסגה גם כדי להזכיר עד כמה בעיתי לישראל החיבור בין אירן לבין סוריה, המצהירה מצד אחד על רצונה בשלום, אך מאידך מארחת בכבוד מלכים את אחמדינג'ד ומוחאת כף למשמע קריאתו לחיסולה של ישראל. מישהו צריך להסביר לבשאר כי לא זו הדרך לשלום. אולי כדי שיהיו אלו האמריקאים הפועלים היום לחמום יחסיהם עם סוריה.
ובכל זאת, הפסגה נערכת הפעם בצל החשש האירני-סורי ממלחמה קרבה ומהתקפה ישראלית או אמריקנית אפשרית נגד אירן ונגד שותפותיה לציר הרשע. אירן וסוריה מאיימות ונוקטות לשון הפחדה ורהב, אבל האמת היא שהן אחוזות רעדה נוכח האפשרות למהלך אמריקאי או ישראלי נגדן. אחרי הכל מדובר במדינות "המדברות חזק", אבל בפועל הינן חלשות ופגיעות הרבה יותר ממה שנראה מבחוץ. מכאן, הטקסים הפגניים של הפרחת איומים כלפי היריב שלהם היינו עדים בדמשק. ובכל זאת, ספק אם הממרה כלב נובח אינו נושך נכונה במקרה שלפנינו. אחרי הכל גם בחולשתם מסוגלות אירן וסוריה לפגוע בישראל ולחבל באינטרסיה. מכאן שלמול פסגת ציר הרשע נדרשת זהירות ודריכות וגם מוכנות, אם כי אין צורך להיכנס לפניקה. ישראל התמודדה בעבר בהצלחה מול אויבים מאיימים ובעייתים לא פחות ויש להניח כי תשכיל למצוא מענה גם הפעם לאיום מטהרן ומדמשק.
פרופסור אייל זיסר מכהן כראש מרכז דיין ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב.