פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אמצע הדרך

      קפה אמיליה כבר לא בתחילת דרכו, למרות שנשאר נעים איבד עם הרעננות גם לא מעט מחנו

      זוהי סברה רווחת כי התחלות הן השלב הקשה ביותר. מובן שמדובר בשטות גמורה. ההתחלות הן החלק הכי פשוט, כל כך פשוט, שהלוואי שכל ההמשכים יהיו דומים להתחלות. הלוואי שכל מערכות היחסים שלנו יהיו כמו שהן בשבוע הראשון, כשהריח החמצמץ של הגרביים שלו מתוק רק משום שהם נושאים את הריח שלו, ןכשהריכוז האובססיבי שלו בעצמו עדיין מתפרש כעדות לרוחו החופשייה והמסעירה. הלוואי שכל יום בדיאטה יהיה חדור מוטיבציה כמו היום הראשון, שבו את לגמרי מאמינה שהמרחק בינך לבין בר רפאלי הוא רק שבוע של מרק כרוב. הלוואי שכל הטורים יהיו זורמים כמו המשפט הראשון, שלרוב מתגלגל בתוכי עוד בזמן הביקור, והלוואי שכל בתי הקפה בעיר יהיו מלאי התלהבות לרצות את לקוחותיהם ממש כפי שהם בערב הפתיחה.התחלות הן קלות, ומלאות בניחוח קסום באוויר, שמרמז שהכל יכול עוד לקרות. מובן שההכל הזה היה יכול להיות גם די רע.

      ביולי 2007 ביקרתי בקפה אמיליה, יממה אחת בלבד לאחר שנפתח לקהל הרחב. אותו ביקור היה מבשר טובות : השירות היה מצוין, האוכל היה מקורי, והאווירה היתה רגועה וסקסית בו זמנית. שנתיים וחצי אחר כך כמעט הכל היה שונה. אבל הפלעם נתחיל דווקא מהסוף כך אפטור את עצמי מהחלק הקשה ביותר לכתיבה: הליידי הלכה והשאירה אותי לבד. התעסקתי בלפ-טופ במשך שעה, ובה הצלחתי להבין מדוע בשנתיים וחצי הללו שמעתי על אנשים שהפכו את המקום לשכונתי שלהם. אמילה הוא נעים , וזו מעלה שאי אפשר להמעיט בערכה. עם זאת היא לא יכולה להיות המעלה היחידה. אחרי הכל גם אני בחורה נעימה וזה עדיין לא השיג לי בעל עשיר. עכשיו אפשר לעבור לאמצע, שלרוב הוא החלק הקולינרי ולרוב די פשוט: מבחר ארוחות הבוקר באמיליה מרשים למדי והן מוגשות עד השעה 16:00 הנוחה. מהן בחרה הליידי בצרפתית (38 שקלים) ובה קרואסון עם אמנטל, האם וביצת עין, וכן סלט ושתייה אחת. אני הלכתי על הקרוק מאדם (42 שקלים) שמורכבת מכריך כפול של פסטרמה מעושנת וגאודה, ומעליו שתי ביצי עין. גם הארוחה הזאת מוגשת בליווי סלט ושתיה. לשתי הארוחות היו בדיוק את אותם החסרונות: יובש ואנמיות. ואלה מתייחסים הן למנות העיקריות והן לסלטים, שכללו חתיכות חסה ענקיות, מנומנמות ומתחננות לרוטב. מה גם שבמחיר הזה היה אפשר לספק שני סוגי שתייה, כמו שעושים ברוב המקומות. אבל זו לא היתה נקודת השפל של הביקור. את התואר המפוקפק הרוויח ביושר האספרסו (9 שקלים), על שום היותו דליל ושרוף. ונחזור להתחלה:

      כמו האספרסו גם הליידי לא זכתה בתואר שלה ללא סיבה, וכשהגענו לאמיליה היא עיקמה את אפה האנין נוכח המראה הטיפה מוזנח של המקום. גם הביקור בשירותים יכול לתמוך בטענה הזו, שכן שם התגלו ניירות פזורים על הרצפה בחוסר חן ובקבוק של סבון נטול פקק.

      ומכאן למסקנה המתבקשת: כל הדברים שהצגתי פה אולי פעוטים, אבל יחד הם מצטרפים למראה המשקפת את האופן שבו המקום מתייחס ללקוחותיו. ברור לי שהוא רכש לעצמו קהל לקוחות נאמן, אבל למה להתייחס אליו כאל מובן מאליו? ולמה לא לנסות להתחבב על לקוחות חדשים? אולי כי גורמים לנו להאמין שהתחלות הן קשות, ועד שאנו צולחם אותן, אנחנו שוכחים שצריך גם להמשיך.

      בקטנה

      סקס אפיל: לא כמו ההתחלה
      אנשים: שכונתיים
      עיצוב: זקוק לרענון
      שירות: מלצרית תזזיתית ונחמדה, שלמרות שהייתי מוותרת כל כמה סנימטרים מהמחשוף שהיא לבשה
      הפוך קטן: 11 שקלים
      טיפ: לא לשכוח את ההתחלה
      גישה לנכים: כניסה יש, שירותים אין
      שורה תחתונה: נעים זה מספיק בקושי

      קפה אמיליה – דיזנגוף 88
      טלפון: 03-5283888
      פתוח: א'-ד' 07:30-24:00 ה'- ו' 07:30-01:00 שבת 10:00-01:00