פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      איך להבין את שמחת פורים

      עוד מעט פורים, וברחוב הישראלי פורים מתחפש, בדרך כלל, לחג שמח ומבדח. מבוגרים נוטים לקטלג אותו, בקלילות, כעוד אחד מן החגים היהודיים שאפשר לתמצת את עניינם בשלושה משפטים קצרים: 1. הם ניסו להרוג אותנו. 2. הם לא הצליחו. 3. אז בואו נאכל. בהרבה מוסדות חינוך מתייחסים אליו באותם כלים דידקטיים מגן הילדים ועד כיתה י"ב, כאשר השאלה העיקרית הניצבת בפני יהודי בהתקרב היום הגדול היא אם להתחפש הפעם ל"מלכת אסתר" או לנינג'ה.

      אבל מתחת לכל התחפושות והצחוקים, פורים הוא בעצם חג רציני ומלא חשבון נפש. התחפושת מבטאת זאת, שהרי להתחפש זה לחפש את עצמך, וכל המלבושים והמסכות לא נועדו אלא לסייע לאדם לגלות מי ומה הוא באמת. מי הוא כשהוא מתערטל מהאצטלות שהוא מתכסה בהן כל השנה, מה הוא כשהוא עוטה במקומן את אשר מבטא אותו עצמו.

      גם שתיית היין, שמצווה להרבות בה בפורים "עד דלא ידע", יכולה לעזור לאדם להסיר את קליפות הדימוי החיצוני ולהיות, פעם אחת ומשמעותית בשנה, עם המהות המסתתרת בתוך הדימוי. חייב אדם להתבסם בפורים עד שלא יידע להבחין בין "ארור המן" ל"ברוך מרדכי", מפני ש"ארור המן" ו"ברוך מרדכי" אינן אלא קלישאות מקובלות. כל השנה אנחנו נאחזים בקלישאות מן הסוג הזה, מבחינים על פיהן בין טוב לרע ומגדירים לאורן את קיומנו. אבל בפורים אנחנו מסוגלים להיחשף לעובדה המפחידה שלמעשה איננו יודעים ולא כלום. מעבר לטוב ולרוע יש אמת, והיא איננה ניתנת להגדרות ולהבנה אנושית. מעבר לתדמיות יש עירום של לפני האכילה מעץ הדעת, ומי ששותה הרבה יין אמנם לא יחזור לעירום הזה - אבל לפחות יזכור, כשיקיץ מן ה"הנגאובר", שהכל תלוי ושהתפכחות זה לא הכל.

      ובזה, כמובן, עוסק גם סיפור מגילת אסתר. סיפור עצוב מאוד, על מלכים ועל אנשים ועל ה?סת??ר. סיפור שמתרחש בתוך חשיכה סמיכה ועמוקה ואינו מסתיים ב"הפי אנד" של ממש, שהרי המן זומם להשמיד ולהרוג ולאבד אותנו עד עצם היום הזה, והפור הסופי טרם נפל.

      רצינו להניח שמגילת אסתר היא מגילת הגלות שנסתיימה

      אוי כמה רצינו להניח שמגילת אסתר היא מגילת הגלות שנסתיימה. אוי כמה שרצינו להאמין כי תפקידה של אסתר המצילה תם, וכי עכשיו כולנו נינג'ות כאלה או אחרים. אבל אוי כמה המגילה הזאת מתגלה שוב ושוב כאקטואלית לגמרי, מהודו ועד כוש ובכלים מכלים שונים.

      ואם היו ימים שבהם רק הישראלי ה"איש ימיני" סבר כי העולם כולו נגדנו, הרי היום אין כאן מי שאינו רואה את הרצים היוצאים דחופים להפריע לנו אפילו להסביר את עמדת ישראל.

      מעבר ל"מלך" השקר יש מלכות אמת, אומרת לנו המגילה, ומעבר לאיום הפרסי - הלוא הוא האיום האיראני - יש נצח ישראל, שלא שיקר לנו עד היום ואין מצב שישקר לנו באלפיים השנים הבאות.

      המתכון לשמחה, בינתיים, הוא קריאת מגילה ועריכת סעודה. והוא כולל כמובן משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, כדי שנעבור את זה יחד.

      ככה שמחים אצלנו. ככה שורדים בצילו המתמיד של "עץ הדעת טוב ורע", וככה תולים את המן על העץ אשר הכין למרדכי. עד לפורים הבא.