אני מתנצל מראש. אינני יודע מדוע דבר שכזה מכונה "כביש טורקי", והדבר האחרון שהייתי רוצה עכשיו, לאחר התפרעותם של צמד המהרסים, זה לפגוע פגיעה נוספת ביחסים המעורערים שלנו עם טורקיה. אבל "כביש טורקי" מכונה כביש שסוללים אותו, ולאחר שסלילתו מושלמת אין נוסעים עליו אלא בשוליו. למה? כי המהמורות המתגלות עליו הופכות את הנסיעה בו לבלתי אפשרית.
בהקשר של השיחות שייפתחו בקרוב בין ישראל לפלסטינים, אין תחליף להפיכת מסלול שיחות הק?רבה לכביש טורקי, אשר נסלל אבל השיחות האמיתיות יתקיימו בשוליו. עד שהשוליים יהפכו במהרה לדרך המלך.
מהלך הדברים ידוע: אובמה שם לו למטרה, עם תחילת כהונתו, להקפיא את הבנייה בהתנחלויות. במקום לתבוע זאת מישראל במסגרת דו?צדדית הוא הפך זאת, בטעות קשה, לתנאי לעצם קיומו של המו"מ. ההנהגה הפלסטינית, שעמדה על הטעות, לא יכולה היתה להמליץ בפני האמריקנים לוותר על כך משום שהקפאת ההתנחלויות היא אחד הדברים החשובים בעיניה, והיא שמחה על קרבת העמדות בינה לבין הממשל החדש.
אלא שבשיחות עם ישראל התברר לשליח המיוחד, ג'ורג' מיטשל, כי ראש הממשלה נתניהו אינו מוכן להקפאה מלאה. הוא ביזבז שנה שלמה על משא ומתן באשר לאופי חלקיות ההקפאה עד להסכמה בדבר עשרה חודשי "השהיה", שאינה כוללת את הבנייה במזרח ירושלים, את מבני הציבור ועוד אלפי יחידות דיור שבנייתם אושרה בכוונה ערב ההודעה על ההקפאה החלקית.
לגיטימציה לבנייה ישראלית
הפלסטינים, בתגובה, ראו בוויתור האמריקני סוג של לגיטימציה ראשונה לבנייה ישראלית בהתנחלויות, ולא הסכימו לחדש את המו"מ. הם דרשו - כחלופה - הקפאה לזמן קצר יותר (אפילו שלושה חדשים), שבמהלכה יתקיים מו"מ אינטנסיבי בין הצדדים. לכך התנגדה ישראל.
לאחר כמה חודשים של דשדוש העלו האמריקנים הצעה משונה: "שיחות קרבה". משמעות הדבר היא שייקבע מקום מסוים שבו יתמקמו (כל אחת לחוד) המשלחת הישראלית, האמריקנית והפלסטינית, ומיטשל יעביר ביניהן מסרים. הישראלים והפלסטינים לא ייפגשו ביניהם ישירות, אף שהם כבר מכירים זה את זה טוב משהם מכירים את מיטשל. רעיון זה, המחזיר אותנו שנים רבות לאחור, נועד לאפשר את ירידתו של הנשיא אבו מאזן מן העץ, מבלי שנתניהו ייאלץ להפסיק את ההתנחלויות, אפילו ל?90 יום.
אבו מאזן הסכים להצעה במשיכת כתף. לצורך זה קיבל אור ירוק פנימי במוסדותיו ונסע, כהרגלו, למדינות ערב כדי לקבל אור ירוק גם ממנהיגיהן. במקביל הוא ביקש כמה הבהרות מן האמריקנים באשר לבסיס השיחות ובאשר למה שיקרה אם הן יעלו חרס.
בימים אלה צפוי אבו מאזן לקבל את התמיכה הפומבית לשיחות הקרבה משרי החוץ הממונים על קידום היוזמה הערבית, ויזכה בתשובה עמומה וחלקית מן האמריקנים. על רקע זה הוא יודיע על הסכמתו לשיחות הקרבה.
אך כיוון ששיחות הקרבה מסורבלות ובעייתיות לשני הצדדים, חשוב שכבר עכשיו יוחלט בין ישראל לפלסטינים על מסלול ישיר, חשאי, שבמסגרתו יתקיימו הדיונים האמיתיים בשעה שהסנאטור הקשיש יעשה את דרכו בין בתי המלון של שתי המשלחות. אם למישהו יש עניין בבדיקה רצינית של עמדות הצד השני, ואם מישהו מתכוון לקדם את התהליך המדיני ולא רק להוכיח לאובמה שהוא מתנהג יפה - זו הדרך היחידה. את הכביש הטורקי עדיף להותיר ריק.