45 שנים לרצח - מה נשאר ממלקולם אקס?

היום (ראשון) לפני 45 שנים נרצח מלקולם אקס, הלאומן השחור האמריקאי, באולם אירועים בהארלם שבניו יורק. הוא נורה למוות דקות לפני שעמד לנאום על הארדון החדש אותו הקים – הארגון לאחדות אפרו-אמריקאית (OAAU) – כשאשתו, בטי שבאז, וארבעה מבנותיו יושבות בשורה הראשונה וצופות ברוצח ניגש לקדמת האולם ופותח באש. מלקולם אקס, שנשא אז את השם אל חאג' מאליק אל שבאז, נלקח לבית חולים, שם נקבע מותו. הוא היה בן 39 במותו. שלושה חברים בארגון "אומת האיסלם" הורשעו במותו - תאלמג' האייר, נורמן באטלר וחאליל איסלם.

חייו של מלקולם אקס -אחד ממנהיגי זכויות האזרח הבולטים ביותר בשנות ה-60 בארצות הברית - היו קצרים מורכבים. הוא התפתח והשתנה לאורך השנים, אך ניתן לזהות ארבעה שלבים מרכזיים לאורך חייו.

מלקולם אקס נולד בשם מלקולם ליטל ב-19מאי 1925 באומהה שבמדינת נברסקה. הוא היה הרביעי מתוך שבעת ילדיהם של ארל ולואיז ליטל. כשהיה בן ארבע עברה משפחתו למישיגן, לאחר שאביו, כומר בפטיסטי, החל לקבל איומים על חייו עקב הרצאותיו על מארקוס גארווי, לאומן אפרו-אמריקאי. אולם גם אחרי המעבר לא הפסיקו הרדיפות אחר משפחת ליטל. ביתם נשרף ב-1929, ושנתיים אחר כך, כשמלקולם היה בן שש, גופתו של ארל נמצאה שוכבת על פסי הרכבת הקלה. המשטרה פסקה ששני מקרים היו כתוצאה מתאונה אך משפחת ליטל היתה משוכנעת שהם מעשה ידי גזענים לבנים.

לאחר מות האב, התקשתה אמו של מלקולם לטפל בילדיה. כשמלקולם היה בן 12 היא עברה התמוטטות עצבים ואושפזה במוסד לחולי נפש. מלקולם ואחיו הופרדו ועברו לגור עם משפחות אומנה ובתי יתומים.
עד אותה תקופה היה מלקולם תלמיד למופת, אולם כשהיה בכיתה ח', אחד ממוריו האהובים אמר לו שהוא לעולם לא יוכל להיות עורך דין כי זהו חלום לא ריאלי של סתם עוד "ניגר", איבד מלקולם עניין בלימודים. הוא עזב את בית הספר, עבר לבוסטון לחיות עם אחותו הגדולה אלה, ועבד בעבודות מזדמנות. בבוסטון באו לקיצם חייו התמימים.

אחרי שעבר לבוסטון, למרות ההשפעה החיובית של אלה, החל מלקולם להיות מעורב בחייה פשע של העיר. הוא צבע את שיערו לאדום וזכה לכינוי "דטרויט האדום". כשהיה בן 20, הוא נתפס והרשע בגניבה, וישב שש שנים וחצי בכלא מ-1946 ועד 1952. במהלך שהותו בבית הסוהר נעזר מלקולם באסיר בשם בימבי ובאחיו כדי לשנות את חייו. בימבי לימד אותו על חשיבות הלימוד, ואחיו חשפו אותו לארגון "האומת האיסלם" וכתבי הלאומנות השחורה של אלייג'ה מוחמד, ואף הציעו לו להפוך למוסלמי.

בכתביו טען מוחמד שהחברה הלבנה פעלה באופן אקטיבי כדי למנוע מהאפרו-אמריקאים להעצים את עצמם ולהשיג הצלחה פוליטית, כלכלית וחברתית. הוא כינה את הלבנים שטן, ושם לו למטרה להקים מדינה לשחורים, נפרדת מזו של הלבנים.

באוגוסט 1952, כשהוא בן 27, השתחרר מלקולם מבית הסוהר ועבר לדטרויט להתחיל בשלב חדש בחייו לאחר השינוי הרוחני שעבר. הוא הפך לתלמיד של אלייג'ה מוחמד, ושינה את שם משפחתו ל"אקס" (איקס), כסמל לחוסר שם המשפחה שנלקח מאבותיו העבדים. בתוך שנה הפך מלקולם לכומר המצליח ביותר של אלייג'ה מוחמד, וגייס מצטרפים רבים לתנועה. ב-1957 הוא הפך לנציג הרשמי של אומת האיסלם, התפקיד השני בחשיבותו. שנה אחר כך, בגיל 33, הוא התחתן עם בטי אקס, שהפכה אחר כך לבטי שבאז, ולזוג נולדו שש בנות. מלקולם ומשפחתו עברו להארלם, שבניו יורק.

הכריזמה וכושר הנאום המהפנט שלו, הפכו אותו לדמות נערצת בקרב צעירים שחורים, אותם הוא עודד להיפרד מהלבנים ולהשיג את חירותם "בכל אמצעי אפשרי". מלקולם גם ביקר בחריפות את אסטרטגיית האי-אלימות בה דגל מרטין לות'ר קינג. "מהפכה היא מדממת, מהפכה היא עוינת, מהפכה לא יודעת פשרות, מהפכה הופכת והורסת כל מה שעומד בדרכה", הוא אמר.

למרות הביקורת שלו על קינג, מלקולם עדין הזדהה עמו, לאחר שהחל לחוש חוסר שביעות רצון עם עמדתו הא-פוליטית של אלייג'ה מוחמד. בביוגרפיה שלו הוא הסביר את השינוי: "יכולת לשמוע את זה יותר ויותר בקהילה השחורה: 'המוסלמים האלה מדברים קשוח, אבל הם אף פעם לא עושים דבר, אלא אם כן מישהו מפריע למוסלמים'".

התפכחותו של מלקולם מהמנהיג המוסלמי נבעה לא רק מחילוקי הדעות הפוליטיים ביניהם אלא גם מהעובדה שלמוחמד היו ילדים מחוץ לנישואין, דבר שמלקולם תפס כצביעות. באותו זמן, חברים אחרים באומת האיסלם החלו לנטור טינה למלקולם עקב הפופולאריות הגוברת שלו, וחששו כי הוא מתכוון לתבוע את הנהגת הארגון, עד שמוחמד אסר עליו לנאום בפומבי.

למרות ניסיונות ההשתקה, מלקולם אקס המשיך למשוך תשומת לב ציבורית. בשנת 1964 הוא הפך ליועץ קרוב של המתאגרף קאסיוס קליי, שזמן קצר לאחר שזכה בתואר אלוף המשקל כבד הודיע שהוא מצטרף לאומת האיסלם ומשנה את שמו למוחמד עלי.

במרץ 1964 עזב מלקולם אקס את אומת האיסלם כדי להקים ארגון משלו בשם מסגד מוסלמי. השבר הדתי בינו לבין מוחמד התעצם במהלך טיול באפריקה ובמזרח התיכון, שכלל עלייה לרגל למכה באפריל 1964. לאחר המסע שלו אמר מלקולם שהוא ראה מוסלמים מכל הצבעים מתפללים ביחד, וזה גרם לו לדחות את הטענה של מוחמד לפיה הלבנים הם השטן. הוא התכחש למשנתה הגזענית של אומת האיסלם והחל לעסוק באיסלם סוני אורתודוקסי. כמו כן, בשובו מערב הסעודית הוא הודיע כי הוא מאמץ לעצמו שם מוסלמי- "אל חאג' מאליק אל שבאז" – ומקים ארגון משלו בשם הארגון לאחדות אפרו-אמריקאית שיאחד את כל המרכיבים של המאבק האפרו-אמריקאי לחופש עם תפיסתו האנטי-אימפריאליסטית והפאן-אפריקאית החדשה.

היו שטענו שמלקולם הפך בשנה האחרונה למעשה לסוציאליסט – "הראה לי קפיטליסט, ואראה לך גזען", הוא נהג לומר, אך בפועל, לדעה הפוליטית שלו לא היה מספיק זמן להתגבש. הוא טען שלא תהיה סולידריות בין העובדים – שחורים ולבנים- עד שלא תהיה סולידריות בין השחורים עצמם. למרות שטען שנבחרי הציבור השחורים, המעטים שהיו, עברו קואופטציה, הוא האמין ששחורים צריכים להגביר את מאמציהם ולבחור במועמדים עצמאיים. זאת אף היתה אחד המשימות של ארגונו החדש, הוא גם טען לא פעם שהבוחרים השחורים היוו את הקול המכריע בבחירות לנשיאות בין הרפובליקנים לדמוקרטים, כלומר, שבכוחם להביא לבחירת מנהיג המדינה.

44 שנים אחרי מותו, 96% מהבוחרים השחורים הצביעו עבור ברק אובמה והפכו אותו לנשיא השחור הראשון של ארצות הברית.

מלקולם אף התקרב לחלקים המיליטנטיים יותר של התנועה לזכויות האזרח. באחד הנאומים המפורסמים ביותר שלו "הקול בקלפי או הכדור", הוא דחק בשחורים להניח לחילוקי הדעות ביניהם ולהבין ש"כולנו באותה הסירה. כולנו כאן, במדינה זאת, סבלנו דיכוי פוליטי בידי האיש הלבן, ניצול כלכלי בידי האיש הלבן וביזוי חברתי בידי האיש הלבן. עכשיו, כשאני אומר את זה אני , אין פירוש הדבר שאנו אנטי-לבנים, אבל זה אומר שאנו אנטי-ניצול, אנטי-ביזוי, אנטי-דיכוי. ואם האיש הלבן לא רוצה שנהיה אנטי-הוא, אז שיפסיק לדכא, לנצל ולבזות אותנו".
ניסיונותיו של מלקולם לחזק את קשריו עם התנועה לזכויות האזרח בארה"ב ומנהיגים שחורים ברחבי העולם הביאו עליו יריבים פוליטים רבים בקרב ממשל האמריקאי. האף.בי.איי ראה בו כחתרן וניסה למתן את השפעתו. במקביל, בכירים בתנועת האיסלם, ביניהם לואיס פראחאן, גינו אותו בפומבי וקראו לו בוגד מכיוון שמתח ביקורת על אלייג'ה מוחמד. ב-14 בפברואר 1965 ניזרק רימון על ביתו של מלקולם בהארלם, ומבצעי הפיגוע מעולם לא נתפסו. שבוע אחר כך, שלושה חברים באומת האיסלם ירו בו למוות.

יותר מ-1,500 בני אדם ליוו את מלקולם בדרכו האחרונה. אוזי דייוויס, פעיל חברתי ושחקן, ספד לו ותיאר אותו לא כאדם כועס, אלא כגבר אוהב ועדין שנתן קול לכאב של בני עמו ואומץ לאלה שפחדו לומר את האמת.

לאחר מותו, דעותיו של מלקולם אקס זכו להגיע לקהלים רבים יותר מבחייו. הביוגרפיה שלו, אותה כתב עם אלכס הילי, הפכה לרב-מכר, ובמהלך השנים פורסמו ספרים רבים המאגדים את נאומיו ומשנתו.
ב-1992 ביים ספייק לי סרט על חייו בכיכובו של דנזל וושינגטון.

מאז מותו פרחה ההתעניינות של שחורים רבים באיסלם ובשורשיהם האפריקאיים. רבים התאסלמו ואף שינו את שמם. בנוסף, ישנם הטוענים ששורשי תרבות ההיפ הופ נטועים במשנתם של מלקולם אקס ומרטין לות'ר קינג.

מאחד מאלבומי ההיפ הופ החשובים ביותר בתחילת דרכו של הז'אנר הנקרא "בכל אמצעי אפשרי" ותמונתו של מלקולם אקס מתנוססת על העטיפה, לפני כשנה, כיכב הראפר טי.איי על שער המגזין המוזיקה השחורה "וייב", טרם כניסתו לבית סוהר, כשהוא לבוש כמו מלקולם אקס. "הראפ מסמל ביקורות חברתיות, פוליטיות, ורוחניות של גזענות ומעמדות, בדיוק כפי שנעשה לפני ארבעה עשורים על ידי מרטין לותר קינג ומלקולם אקס", כתב ריצ'רד ברנט טרנר, פרופסור לדת במחלקה ללימודי אפרו אמריקאים באוניברסיטת וויין, במאמר בעיתון "יו. אס. איי טודיי" .

מורשתו של מלקולם אקס, הכוללת מאבק לשחרור השחורים כחלק ממהפכה עולמית נגד גזענות, חברת מעמדות וסקסיסטיות, קנתה לו מעריצים, לא רק בקרב הקהילה האפרו אמריקאית. שבועות לפני מותו, נאם מלקולם בפני סטודנטים באוניברסיטת קולומביה שניו יורק ואמר להם כי "אין זה נכון לסווג את ההתקוממות של האדם השחור רק כקונפליקט בין שחורים ללבנים, או כבעיה אמריקאים בלבד. אלא, אנו רואים היום מרד גלובאלי של המדוכאים נגד המדכאים, המנוצלים נגד המנצלים".