ברק אובמה, נשיא ארה"ב הצונח בסקרים, החליט להיות נאמן לעצמו (אולי גם בגלל אותם סקרים) ובחר לבסוף לארח את המנהיג הטיבטי, הדלאי למה, בוושינגטון ביום חמישי, חרף כעסם ומחאתם של הסינים. מאחר שאנו משתייכים לעם היהודי והדאגה מושרשת בגנים שלנו, סביר שאנו רואים זאת כתגובה הולמת ל"לא" הסיני בנוגע לחבילת הסנקציות החדשה שארה"ב ובעלות בריתה רוקמות נגד אירן. אבל הסיפור בין וושינגטון, בייג'ין והדלאי למה עתיק מהגרעין האירני. מדובר במלחמות בין גדולים.
באוקטובר שעבר בחר אובמה לפסוח על הביקור של הדלאי למה בארה"ב כדי שלא לקלקל את הביקור הרשמי הראשון שלו כנשיא ארה"ב בסין. אבל ביקורו של אובמה בסין, כך הובן, היה מאכזב מבחינת האמריקנים, ומאז, יש לציין, אנו חוזים רק בהידרדרות ביחסים. הסיבה, כמעט כרגיל, היא שלושת ה?T המפורסמים: Taiwan ,Tibet ו?Trade - טיבט, טייוואן ומסחר. בעיקר המסחר. המלחמה המסחרית בין סין לארה"ב מתבטאת במכות שמחטיפות המעצמות זו לזו: וירוסים במחשבים, מלחמה בגוגל מצד הסינים, סנקציות כלכליות, וכמובן האסטרטגיות הבלתי ישירות, כמו התיק האירני.
שני הנשיאים, ברק אובמה והו ג'ינטאו, לא יכולים היום לגלות אצילות זה כלפי זה. לאובמה יש בחירות אמצע קדנציה על הראש (שלא מבשרות טובות), ואילו הנשיא הסיני צריך להסביר למיליונים רבים מדוע צריכה סין לממן את החובות של ארה"ב. ועוד כשזו מוכרת נשק לטייוואן.
נזכיר בנקודה זו שהלגיטימיות של המשטר הסיני מבוססת על הצמיחה המטורפת ועל הגאווה הלאומית, מה שמסביר למה הו ג'ינטאו לא יכול להחריש לנוכח מכירת הנשק לטייוואן ומדוע בייג'ין בחרה לנתק את היחסים הצבאיים עם וושינגטון.
יכולת להפריע
מי שעוקב אחר הסינים מופתע לגלות כי הם בוחרים לאחרונה להקשיח את הטון. דיפלומטים מערביים מסבירים כי בעבר, בכל פעם שהיה מתעורר סכסוך בנושא טייוואן או טיבט, אזרחים סינים הם שהשמיעו את המחאה, כביכול לא השלטון. היום השלטון בכבודו ובעצמו אינו מהסס לאיים בסנקציות נגד וושינגטון. הסינים מבינים שיש להם היום יכולת לא רק להשפיע, אלא גם להפריע.
סין, הכלכלה השלישית בעולם, תהפוך בקרוב להיות השנייה. אבל, כמו שהצהיר נשיא ארה"ב, הם לא עומדים להסתפק במקום השני. הסינים החליטו ללכת על כל הקופה. בוועידת האקלים בקופנהגן הבחינו גם האירופאים בשינוי הטון הסיני. כשפנו הנושאים ונותנים האירופאים לסינים בהצעה, השיבו להם האחרונים כי לפני הכל צריכים האירופאים להסיר את האמברגו שלהם על מכירות נשק, אחרת יפסיקו לרכוש מהם. זה היה איום שלא היה קשור כלל לנושא האקלים.
אז מה צריך לעשות עם בייג'ין? יותר ויותר קולות במערב סבורים כי הגיע הזמן להקשיח את הטון ולהפגין אחידות מערבית מול סין. אחרי הכל, סין לא תוכל לצמוח תוך התנתקות מהעולם. להפך. בפאריס, למשל, משוכנעים כי התלכדות מול בייג'ין תביא אותם להיכנע. גם בסוגיית הגרעין האירני. ואולי זו הסיבה לכך שגם בוושינגטון בחרו להקשיח בתורם את הטון. לפני חודשים התעלם אובאמה מנושא זכויות האדם ודחה פגישה עם הדלאי למה. היום שב נושא זכויות האדם של תושבי טיבט לאג'נדה של הממשל. בעקבות הפגישה עם הדלאי למה צפויה החרפה בהתבטאויות, אבל במבט עמוק יותר סביר כי גם להידרדרות בין שתי המעצמות יש גבול. הן עדיין תלויות זו בזו.