אתונה משוועת: לבומה שביט

אתונה 2010 מזכירה את ירושלים 1984. ראש ממשלה חדש נבחר לתפקידו על רקע משבר כלכלי קשה, והוא צריך לתקן התנהלות מופקרת של ממשלה קודמת. כשהוא מתיישב בכיסאו הוא מקבל נתונים כלכליים מדויקים שהם חמורים הרבה יותר ממה שידע. הוא מפנים את העובדה שבתקופת כהונתו לא ניתן יהיה להקצות תקציבים למיזמים שהוא חלם עליהם ושעליהם דיבר במערכת הבחירות. הוא מתאר לעצמו שהציבור לא יאהב את מה שיעשה, אחרי שקודמיו עשו דברים "לטובת הציבור" וביצעו הקלות פופוליסטיות על חשבון המשק הלאומי המתמוטט, מתוך תקווה שהקריסה לא תתרחש במשמרת שלהם.

הידיעות על המצב הקשה חדרו באיטיות לתודעה הציבורית. בישראל שינו את המחירים בסופרמרקט פעמיים או שלוש באותו יום, אבל הכל היה צמוד, וכשעלתה האינפלציה עלו המשכורות ואנשים קיבלו מדי חודש מיליוני שקלים (ישנים). היו שחשבו שאולי זה לא נורא, היו שטענו שבישראל יש אינפלציה בסיסית שאי אפשר לצמצם אותה והיו כאלה שנהנו מאוד מן האינפלציה.

ביוון החוב הממשלתי מטורף, ויש סכנה שאם עד אפריל לא יימצא פתרון כלשהו - תצטרך המדינה להודיע כי אינה יכולה לפדות את איגרות החוב שלה.

גם ביוון החלה התודעה לחלחל. הציבור בישראל לפני רבע מאה, וביוון בימים אלה ממש, מרגיש שהוא מוענש על טעויות נבחריו. הוא היה רוצה שהם ישלמו. בתנאיהם, בשכרם ואולי אף ביותר מכך. ביוון מתקוממים נגד הצעדים שמבקשת הממשלה לנקוט כדי להקטין את הגירעון בתקציב (להקפיא את השכר, להעלות את גיל הפרישה של עובדי הציבור מ?61 ל?63, להגביר את המיסוי על בעלי האמצעים ולחייב שימוש בהמחאות ובכרטיסי אשראי בתשלום מעל סכום מסוים, כדי להיאבק בתופעת הכלכלה ה"שחורה" ועוד).

ממשלת יוון מבינה שההצלה חייבת לבוא מבפנים. הבעיה, אומרים לי באתונה, היא הקושי להסביר לציבור הרחב שאם לא ייעשו צעדים מרחיקי לכת, תקרוס הכלכלה, תגדל האבטלה והאנשים, שלא באשמתם קרה מה שקרה, יהפכו להיות הקורבנות הראשונים של הקריסה.

אמרתי להם שהפתרון שלנו היה בומה שביט ושחלק מהצלחת התוכנית היה כרוך בדרך שבה הסביר לציבור מדי ערב, בדרך פשוטה ומובנת, מדוע אחרי שיהיה קשה יהיה הרבה יותר טוב. שביט היה איש עסקים פרטי, נשיא התאחדות התעשיינים לשעבר, והיה ידוע בכנותו. בטלוויזיה היה רק ערוץ אחד, והוא שמח לארח את שביט מדי ערב לדקות קצרות, כדי להסביר מדוע מדובר בתוכנית נכונה (שאיתה הזדהה מאוד) ומה חשיבותו של היבט זה או אחר שלה.

החלטת הממשלה לטפל בכל ההיבטים הכלכליים בבת אחת, ההסכמות עם ההסתדרות ועם המעסיקים וההסברים של בומה שביט (ולאו דווקא של מי שהיו אחראים לתוכנית) הביאו לכך שהמשק הישראלי ניצל, ברגע האחרון ממש, מאסון. יוון חייבת לעשות היום מה שעשינו לפני יובל שנים, משום שבלי הבנת הציבור אי אפשר לעשות שינוי גדול שכזה. בינתיים לא נמצא לה בומה שביט.