מנחם דוד, תושב תל אביב בן 42, אשר בעברו הפלילי מספר תיקים בגין סרסרות, הורשע היום (חמישי) במסגרת הסדר טיעון בעבירה של השכרת מקום לשם זנות. בהסדר הטיעון נגזר על דוד עונש קל יחסית, של ארבעה חודשי מאסר בפועל בלבד, זאת לאחר שפרקליטות מחוז ת"א השהתה את הגשת כתב האישום במשך חמש שנים.
באוקטובר 2004 פשטה המשטרה על דירה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ששימשה כבית בושת. בפשיטה נעצרו מספר נשים שהוחזקו במקום, כשאחת מהן נחשדת בניהול בית הבושת. בנוסף נעצרו באותה פשיטה מאבטח המקום ודוד, שנחשד כבעל בית הבושת. מתאריך הפשיטה חלפו כחמש שנים, ורק בשנת 2009 החליטה הפרקליטות להגיש כתב אישום נגד דוד, בגין עבירה של אחזקת נכס לשם זנות ונגד האישה נוספת, שהואשמה בניהול בית הבושת.
בכתב האישום נטען כי דוד השכיר דירה ברחוב דיזנגוף בתל אביב תמורת 2,000 דולר. "הדירה הושכרה לניהול בית בושת והנאשם היה מודע לכך", נטען. "אישה ניהלה את בית הבושת, ולקידום העסק פרסמה מודעות בעיתונים, והעסיקה בבית הבושת מספר נשים שקיימו יחסי מין עם לקוחות תמורת 200 שקלים ששילם כל לקוח, חלק מהאתנן נמסר לקופת בית הבושת".
לא כתב האישום הראשון
במהלך הדיון שנערך היום, טען פרקליטה של האישה שניהלה את המקום (שמה נאסר לפרסום על מנת לא לחבל בתהליך שיקומה), כי היא "נגררה לביצוע העבירות על רקע חסך רגשתי ומבנה אישיותי חלש במיוחד והסכימה לעמוד בחזית הגלויה של העבירה שבוצעה על ידי רבים מבלי שנהנתה מהרווחים הכלכליים שהניבה. כיום מצבה הכלכלי קשה מאד, והיא מתקיימת מקצבת ביטוח לאומי ומשקיעה כוחות רבים בשיקומה".
בגזר הדין שניתן היום בבית משפט השלום בתל אביב הורשעה האישה במסגרת הסדר הטיעון ונגזרו עליה 6 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 5,000 שקלים, ואילו על דוד שהורשע באחזקת מקום לשם זנות, נגזרו ארבעה חודשי מאסר בפועל וקנס של 30,000 שקלים.
זהו אינו כתב האישום הראשון שמוגש נגד דוד, לאחר שבשנת 2000 הורשע בחמישה תיקים בגין סרסרות, החזקת מקום לשם זנות ומטרד לציבור, בגינם הושתו עליו שישה חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות, מאסר מותנה וקנס בסך 6000 שקלים.
בהחלטתה היום ציינה השופטת דורית רייך-שפירא כי "הנאשמים אינם אחראים לכך שחלפו כחמש שנים עד להגשת כתב האישום ולעובדה שדינם נגזר בחלוף שש שנים מגילוי העבירה באוקטובר 2004, משכך ראוי להקל איתם". השופטת אף הוסיפה כי התלבטה באשר להשוואת עונשם של שני הנאשמים, אולם החליטה לבסוף כי "הפער מתאזן בהתחשב בהרשעתו הקודמת של הנאשם, במספר לא מבוטל של עבירות מוסר מסוג פשע ממנה משתקפת התעסקותו הנשנית וחוזרת בעבירות אלו, מה שאין כן לגבי הנאשמת, אשה חלשה ופגיעה".