וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?

בן ברש

19.2.2010 / 11:46

בן ברש הוא אדם קטן בעיר גדולה, אבל הכל מתגמד כשאתה חולק את החיים עם גוש פרווה בגודל של בניין

אין דרך נפלאה יותר להתעורר בבוקר, מלהיחנק ע"י גוש פרווה ענקי שמוצא הנאה מרובה מרביצה על פנייך. "הגעתי לגיהינום?" אני תוהה, בעודי חופר בין ערימות פרווה, עד אשר כלבי המגודל נוזל הצידה בנון שלנטיות, מתרסק בבת אחת על הרצפה ומתהפך על גבו בבלבול, עת רגליו תלויות באוויר כמו נערת שעשועים צ'כית. "שיט", אני מסנן לעצמי עם מבט זועף שמופנה לשעון המצביע על השעה 6 – הזמן לטיול בוקר. עם עיניי אגס אדומות שנראות כאילו יצאתי זה עתה מאיזו סמטה אפלה בתחנה המרכזית, אני זורק על עצמי חולצה וזוג גרביים בשלב ריקבון מתקדם שמבצבצים מתחתית המיטה, ממלמל "יאללה נו, בוא", ומקלל את היום בו חשבתי שכלב יהיה הפיתרון לחיי העיר הבודדים שלי.

נהההה, בוא נמשיך להסתובב שעות ולרחרח

בהמשך היום, בעודי נאבק בשיווי המשקל של מגש רווי משקאות קרים הרועד על ידי, אני נזכר בו. "שולחן 7", צועקת הבוסית הרשעה בדיוק ברגע בו ילד קטן ונטול תפיסה מרחבית צועד בין רגליי ושולח אותי לריקוד קברט מלא פירואטים שכמעט ונגמר בפיטורין מבית הקפה הרביעי אליו התקבלתי. את הפסקת האוכל שלי אני כמובן מקדיש לכלבי האהוב, ופוצח בריצת מרתון היסטרית עד הבית, רק כדי להוציא את גוש השומן העצל, שנוהג לעצור ברחוב ולפצוח בטקס רחרוחים וריקוד הורה מעגלי במשך דקות ארוכות, רק כדי לכווץ בסוף את אפו באכזבה כמו אומר "לא יודע, האנרגיות פה עכורות, בוא נמשיך לחפש", וממשיך בצעדת דוב איטית שתוביל ביום מין הימים לפיטוריי.

בערב, עת אני שקוע בתווי פניה של בחורה יפה שהואילה בטובה להשכיח את דאגותיי עם הומור טוב, כוס בירה שופעת וחיוך לבבי, אני זורק מבט לעבר השעון. "אתה ממהר לאנשהו?", היא שואלת באכזבה ואני מיד מסביר שצריך, מה לעשות, להספיק להוציא את הכלב. את האוטובוס האחרון הביתה אני כבר מפספס, ולוקח מונית, העיקר לא למצוא שטיח ספוג שתן ועיניי במבי מבוהלות בין ערימות כפלי השומן על פניו המצרות של כלבי היקר. כמובן שבשעות הערב המאוחרות, בהם כל בעלי חיות המחמד יוצאים לזמן איכות עם כלביהם בפארק המקומי, ידאג כלבי הערס לרחרח דווקא את ישבנה של בת זוגו של הכלב הלא נכון, ויקלע לסכסוך אלים נוסף במהלכו אתמלא כולי בבוץ.

לבסוף, עם מבט עייף וזועף אטפס במדרגות הבניין המיושן עם כלבי לצידי, ונכנס יחד לביתנו החמים. אני אתקלח ואחליף בגדים, הוא יגשש בפינות הבית בחיפוש אחר המקום המושלם לעצום עיניו, וכמו פעמים רבות בעבר, יעלו במוחי מחשבות על האחריות והמסירות לה זקוק כלבי, ואתהה האם עשיתי החלטה נכונה באימוצו. בסופו של דבר, אכנס אל בין סדינים ואשכב על גבי, ובעודי צופה באורות העיר המרקדים בטקסיות על קירות דירתי הקטנה, אזכר בבדידות שרק אדם קטן בעיר גדולה יכול לחוש בה. וכמו תמיד, הוא יהיה שם. יחכך את פרוותו הנעימה בידי, יעביר עליה לשונו, יתכנס עם כל גודלו לצידי, או עליי, ובטרם יעצום עיניו ישלח לי מבט אחד אחרון ומיוחד, שאומר- "אני איתך עד הסוף."

  • עוד באותו נושא:
  • כלבים

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    1
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully