פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מדינה בתוך מדינה, חוק מעל חוק

      פרשת הרב אלון לא עומדת לבדה - היא חלק משורת מקרים המבהירים לנו שהמדינה לא יכולה לאכוף את חוקיה באופן שווה על כלל האזרחים

      מבלי משים לב בשורה של צעדים ומהלכים מכוננת כאן לנגד עיננו מדינה בתוך מדינה. עמדה זו מקבלת משנה תוקף עם פרסום הפרשה חמורה בנוגע להשתקת החשדות להטרדה מינית של הרב אלון מציאות זו מעידה בעיני על מציאות בה כבר פועלת מדינת בת דתית עם חוקים והלכות משלה. מבלי להתייחס למושא הפרשה, הרב אלון ומעשיו לכאורה, אני רואה את החומרה דווקא בקשר השתיקה שנחשף באיחור של שלוש שנים, ובהקשרו לדין השונה המתפתח בישראל.

      תופעה זו הינה רצף של ארועים והתבטאויות של בכירים במערכת השלטונית: לפני כחודש הכריז שר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, כי חזונו הוא להחזיר את המדינה לחוקי ההלכה, לדידו הם מספקים את המענה לכל הסוגיות, לחזון זה חברו חברי כנסת שהציעו מערכת שפיטה רבנית במקביל לזו הקיימת היום, כדי שהציבור ייבחר על מי הוא סומך ובפני מי הוא רוצה להישפט.

      בינתיים, מתחת לאפנו, חוקי ההלכה, בלא כל גושפנקה דה יורה, הם החוקים בפועל לפיהם מתנהלת חברה שלמה. חשוב לי להדגיש כי אין בכוונתי להטיל דופי בציבור שלם ולהאשים את הקהילות הדתיות ככלל. ברור לכל כי הציבור הדתי-לאומי בישראל הינו חלק משמעותי בהוויה הישראלית ושותפים לחובות ובזכויות. מחד הם המשרתים ביחידות המובחרות ומאידך הם חשופים למרות המדינה למרות המדינה גם כשזו מפנה אותם מבתיהם.

      על המדינה לדרוש בחזרה את זכותה לדין שווה לכל אזרחיה, לא ייתכן כי בשל אמונות דתיות תיצוור במדינה איפה ואיפה.
      במדינת ישראל אין דין שווה לכל. קהילות מסוימות בחברה הדתית יכולות על פי בחירתן להחליט באיזו דרך לטפל בסוגיות ובמקרים העולים בתוך הקהילה. נוצרה מציאות בה אדם הנחשד במעשים מגונים תוך שימוש במרותו וסמכותו, מקבל את הפריבילגיה "לסגור את זה בתוך הקהילה" ולא לעמוד לדין ולביקורת ציבורית כנדרש בחוק ובנורמות במדינה דמוקרטית ומתוקנת.

      בה בעת שבחברה האזרחית אנו נאבקים להעלאת המודעות הציבורית והחשיבות שבחשיפה ובדיווח על תקיפה מינית, והמדינה מתקינה תקנות ומחוקקת מגבלות וסייגים המחייבים גופים, מעסיקים, אנשי מקצוע ואזרחים בחובת דיווח, במדינת הבת של ישראל יש כללים אחרים, אפשר לסגור את הדברים, להשתיקם בתוך הקהילה כל זאת בנימוק ההזוי שבא להגן על כבוד התוקף והמטריד.

      פרשה זו לא עומדת לבדה, היא מהווה נדבך נוסף בשורה של פרשיות ואירועים שנחשפנו אליהם בחודשים האחרונים, מתוך אלה עולה אנו מוצאים שקיימת מגמה שהולכת ומתחזקת בה המדינה לא יכולה לאכוף את חוקיה באופן שווה על כלל האזרחים, יש דיין אך אין דין אחיד. כללי המשחק המקובלים בעולם הדמוקרטי לא חלים על דממת המחשכים בה מתנהל הציבור הדתי בסוגיות שונות.

      לאחרונה נחשפנו לשני מקרים בהם קבוצות חרדים התעמתו באלימות מול כוחות הביטחון במאבק על הוצאת גופה משכונה בירושלים. באחד האירועים, הגופה נחטפה מידי המשטרה והוסתרה, רק אחר מו"מ עם הנהגת ציבור החרדי סוכם כי הגופה תוחזר . האם ראוי כי במדינה מתוקנת יתנהל מו"מ עם פורעי חוק?

      החוקים מתנגשים

      מנתונים שפרסמה המועצה לשלום הילד עולה כי תופעת ההטרדה המינית של ילדים בקהילות הדתיות והחרדיות נמצאת במגמת עלייה וקיים קשר שתיקה סביבם. היכולת של המדינה ורשויות האכיפה והחוק לטפל במקרים נחסם. ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד חשף נתון מדאיג-קשר השתיקה בנושא הטרדות ופגיעות מיניות הוא מוחלט ורחב בטענה שעצם החשד בהטרדה עלול לפגוע בשידוך של המטריד לכאורה.

      נדבך מדאיג נוסף שמחדד את ההתנגשות בין חוקי הדת לחוקי המדינה הוא שיעור התמיכה המקומם בקרב הציבור הדתי-לאומי במחאת החיילים שהניפו הקוראים לסרבנות פקודה בצבא, נתוני סקר של חברת מאגר מוחות מצביעים כי כ-49% מהציבור הדתי-לאומי וכ-59% מהציבור החרדי תומכים במניפי השלטים.

      המציאות בישראל של 2010 היא מורכבת, אינני קוראת לגט כריתות בין המדינה לבין אזרחיה הדתיים, אך ישנם מקרים בהם על המדינה לדרוש את ריבונותה חזרה, לא להיבהל מן האלימות ולקשר השתיקה.

      אסור שנוותר במודע המחויבות והאחריות שלנו לסייע לכל קורבנות האלימות בכלל והאלימות המינית ובמפחה בפרט. אסור שהמאבק להגדלת המודעות וחובת הדיווח לא יהיו נחלת הכלל ובחלק מהקהילות יופקרו קהילות וגורלם יופקד בידי קבוצות שנורמות של הסתרה והשתקה הם חלק מתפיסת עולמם. לא ייתכן שמתוך כבוד או פחד ניתן יד לסרבנות בתוך הצבא.

      לא ייתכן שמתוך כבוד או פחד ניתן יד להסתרה שכן בצעד כזה של רשויות המדינה בו אנו מוותרים להם אנו למעשה מוותרים עליהם, כאשר המדינה על רשויותיה ומוסדותיה נמנעת מבחינה וערעור הנורמות המקובלות בקהילות או מאפשרת אכיפת חוקים בצורה דיפרנציאלית וולונטרית, היא למעשה מאפשרת למדינה עם חוקים אחרים לצמוח כאן. המדיניות הזו יוצרת קיטוב והרחקה ומאפשרת כינון מדינת- בת.