שעת המבחן של לדור ואברבנאל

השופטים מוסיה ארד, יעקב צבן ומשה סובל הורו אתמול לבכירי פרקליטות המדינה משה לדור ואלי אברבנאל ליטול את מקלם בידם ולצאת לדרך המשפטית הארוכה של ניהול התביעה נגד אהוד אולמרט. כך צריך.

מובן לגמרי כי המכה שהנחיתה יד נעלמה על שולחן התביעה בחשיפה הברוטלית נגד עו"ד אורי קורב לא נעלמה מעיני פרקליט המדינה, והצעד הנוח מבחינתו היה לבקש דחייה כדי למלא את השורות. אך כפי שאמר אתמול עורך דין תל?אביבי נודע, מה שאירע לפרקליטות בהדחת קורב דומה למלחמת יום הכיפורים. היא פרצה באחת וניחתה על ישראל, וצה"ל נאלץ לצאת למלחמה עם מה שיש ולגייס כל מי שרק אפשר.

אילו התקבלה בקשתם של לדור ואברבנאל היתה הסנגוריה משפשפת ידיים בהנאה אף שרשמית התנגדה לדחיית המשפט, שכן מה שעשתה היד הנעלמה בעניין עו"ד קורב היה חוזר על עצמו פעם אחר פעם כלפי אחרים הקשורים בניהול המשפט, והדיון היה נמתח כאורך הגלות.

לדור ואברבנאל פרקליטים מעולים. כאשר יתייצבו בבית המשפט, ואם ישקיעו עתה לילות כימים בלימוד כל עדות, הם יוכיחו בכך ל"יד הנעלמה" כי אין תועלת בייצור פרשיות בנוסח קורב. המשפט יתמיד.

נכון, יהיה קושי ללמוד את הדברים לפרטי פרטיהם אלא אם עו"ד קורב יסייע בעצה לוחשת בלילות ארוכים של הכנה; ונכון, לדור ואברבנאל ייעדרו שעות ארוכות ממשרדיהם וזו תקלה שתאט הליכים משפטיים חשובים אחרים, וחבל. אך מה היה קורה אילו מחמת מחלה מישהו מהם היה נעדר חלקית ממשרדו למשך כמה שבועות? כמעט ולא כלום.

זו שעת מבחנם של לדור ואברבנאל. מבחן למנהיגותם המקצועית ולחריצותם ולנחישותם ולדבקותם במשימה וליכולת האלתור והלימוד שלהם, ובעשותם כן יתרמו למימוש עשיית הצדק יותר מאשר בדחייה אחרי דחייה עד קץ הסבלנות הציבורית.