פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סובלנות: האם השמאל פתוח לביקורת?

      כמו רבים, נחשפתי לקמפיין הנגדי של אוהדי "הקרן החדשה לישראל" ונציגיה. הקינה והצדקנות שמורות שם לצד אחד, הדאגה לזכויות הפרט, חופש הביטוי והאחיזה בזקנו של שר ההיסטוריה נראים כמו היו מאז ומעולם נחלתו של הצד השמאלי במפה הפוליטית, שרק לו מותר לבקר, להתקיף, לצקצק בלשונו, לתבוע בדיקה ושקיפות, בעוד מבקריו "סותמים פיות" ו"פוגעים בחופש הביטוי".

      פעם אחר פעם אפשר להיווכח בסובלנות?על?תנאי של אינספור הארגונים הללו, המסתווים מאחורי שמות בעלי ארומה ערכית אוניברסלית. אבל האם הם פתוחים לביקורת? שאלה רטורית. לאחרונה פגשתי אנשים החוששים לבקר את הקרן פן יבולע להם. לא לחינם; ההשפעה האדירה של המיעוט הפוסט?ציוני על הרוב הציוני קשורה, בין היתר, בהטלת הפחד מפני התעמתות עם אנשיו.

      אבל "הקרן החדשה" איננה רק דו"ח גולדסטון. במאי 99' היה מחנה השמאל באופוריה. אהוד ברק, בעזרת קואליציית תנועות השמאל, הביס את נתניהו והכריז על "שחר של יום חדש".

      האופוריה היתה גם נחלת "הקרן החדשה", ומנכ"לה דאז, אליעזר יערי, התפייט במכתב פנימי לחברי ההנהלה והצוות: "אתמול בלילה קרה דבר גדול בישראל. החברה הישראלית, במפגן מדהים של דמוקרטיה, הצליחה הן לסלק מהשלטון קואליציה ביזארית ששילבה קיבעון פוליטי, הידרדרות אתית וקלריקליזם דתי וחברתי והן להעניק לחברה הישראלית סיכוי נוסף. בעקבות זאת, כל אחד מאיתנו - חברי הנהלה, צוות, מתנדבים ואלפי תורמים - יכול לחוש סיפוק מהערכים שהומחשו בתוצאות הבחירות ומהדרך שבה הושגו. זה בלתי אפשרי להביט במה שקרה מבלי לראות את טביעות האצבעות הברורות והאמיצות של הקרן החדשה לישראל ושל שתי"ל (הזרוע הביצועית של הקרן)".

      החקירה היא צו השעה

      יערי הגדיר את תוצאות הבחירות כ"עידן חדש", וכך סיים: "יום גדול היום לישראל: הוכחנו ששינוי חברתי יכול להפוך על פיו את הכוח הפוליטי. במשך השנים, הקרן החדשה לישראל טיפחה ותמכה בפוטנציאל אשר בן לילה התפרץ כהר געש. אשר על כן, ברצוני להודות לכל אחד ואחד מכם ולהצביע על האתגר החדש הטבוע בשמנו: אנחנו הקרן החדשה לישראל (New Israel Fund), ובכוחנו להיות כוח חשוב ביצירתה של ישראל החדשה (new Israel)".

      כפי שעולה מהשורות של יערי, מטרותיה הסמויות של הקרן הן פוליטיות לכל דבר ועניין. לא בכדי נמנעת הקרן מלחשוף את סדר היום הפוליטי שלה, שכן אז תאבד חלק ניכר מיכולת השפעתה. אבל זה לב העניין: התהדרות בנוצות ניטרליות, בעוד שמבחינה מעשית כיוון התמיכה הוא שמאלי למהדרין.

      הקרן, למשל, תומכת במה שהיא מכנה "זכויות הפלשתינים אזרחי מדינת ישראל" (הקרן נמנעת מלהשתמש במונח "ערביי ישראל"). מובן שהבסיס לתמיכה נשען על מונחים כמו "זכויות אדם", "דמוקרטיה" וכדומה, ובחסותו פועלת הזרוע הביצועית שלה להעברת אדמות לאום לערבים, באמצעות ייעוץ, הכוונה, מימון עמותות, ארגון קואליציות ועוד.

      הרציונל מאחורי הפעילות האסטרטגית הזאת עשוי להתברר באמצעות הצצה אל "החוקה הדמוקרטית" שחיבר ארגון עדאללה הנתמך על ידי הקרן, ושעיקרה הוא מחיקת צביונה היהודי של ישראל. כך, למשל, סעיף 4 במבוא קורא לישראל "להכיר באחריותה לעוולות ההיסטוריות שגרמה לעם הפלשתיני... להכיר בזכות השיבה של הפליטים הפלשתינים". מובן שחוק השבות מבוטל ויהודים יוכלו "להגר" לכאן מטעמים הומניטריים או בשל איחוד משפחות. עדאללה גם מתנגד לשירות לאומי לערבים, שכן זה "מכונן את הזהות היהודית?ציונית" ומאלץ את הערבים "להיכנע לרציונל שמבסס את האפליה והדיכוי".

      המטרות הסמויות של הקרן, אם נבחן זאת לפי זהות נציגיה ואוהדיה ולפי ק?שת התמיכות בארגונים המזוהים פוליטית, הן הקמת מדינה פלשתינית בגבולות 67' והפיכת ישראל ל"מדינת כל אזרחיה".

      אני מבין שיש ישראלים התומכים ברעיונות האלה. זכותם גם להפיצם ולשכנע את הציבור ביופי שבהתאבדות הקולקטיבית, אבל הבה נשחק את המשחק בקלפים גלויים. חקירת הקרן ושלוחותיה היא צו השעה לחברה שואפת חיים.