מפלגת קדימה היא יצור חדש. בקנה מידה היסטורי, המפלגה נולדה לפני רגע. נכון שהמפלגה הוקמה לפי דיוקנו של אריאל שרון, אבל ממשיכיו החרו החזיקו אחריו והקימו מפלגה חזקה בעלת תמיכה בחוגים נרחבים באוכלוסייה.
אהוד אולמרט, חרותניק מלידה, נכנס לתפקיד כשצל פרשיות רודף אותו, אבל בשנות כהונתו שינה את עמדותיו המדיניות וב"צוואתו המדינית", שאותה "הוריש" לבנימין נתניהו, תבע ממנו לשנות עמדה וטען את מה שידעתי תמיד: אין תוכנית מדינית אלא מתווה קלינטון, וככל שישראל תמהר לצעוד במתווה - כן ייטב.
ציפי לבני, שזכתה בראשות קדימה אחרי אולמרט, לא זכתה בראשות הממשלה. הגוש הימני?דתי בכנסת היה חזק יותר ונתניהו זכה בראשות הממשלה. לבני ביכרה לשבת באופוזיציה. היא עשתה זאת מטעמים נכונים. אינני מדבר על דרישתה לרוטציה, אלא על דרישתה להבהרה מדינית, דרישתה לדעת לאן צועדת ישראל ומהו המתווה המדיני של נתניהו כראש ממשלה. לבסוף בחרה באופוזיציה. בבואה לאופוזיציה לא שיערה עד כמה קשה להנהיג אופוזיציה ולהשאיר אותה שלמה עם מינימום חיכוכים מהותיים. לבני, כיו"ר מפלגה, ניסתה להציע שוני מדיני ברור בינה לבין הממשלה, אבל כשלה ביכולתה ליצור תלכיד מסיעה מפורדת בעלת מניעים אישיים, חסרת אינטגרציה ועבר פוליטי.
פוטנציאל הפילוג קיים
מופז הגיע לקדימה כ"תאונה פוליטית". הוא היה עצם מעצמיו של הליכוד, אולם ברגע האחרון שעה לעצת יועציו כי "העתיד בקדימה" והפנה את גבו לליכוד. מופז, גם כמדינאי וגם כחבר כנסת, איננו בעל רקורד המצדיק את שאיפותיו, אבל בעייתו האמיתית היא שאיננו מייצג את מצביעי קדימה. נכון, קדימה היא מפלגת מרכז בהגדרה הסוציו?פוליטית, אבל בבחירות האחרונות היא צברה תמיכה מהציבור שרצה אלטרנטיבה חזקה לנתניהו וזנח את מפלגות השמאל הציוני. מופז לא מנהיג עבורם. הוא לא מתווה הדרך שלהם.
פוטנציאל הפילוג של קדימה קיים. על ספסליה מתאכסנים טרמפיסטים מהימין הישן ומהשמאל הישן, והם עשויים לעזוב את קדימה גם בשל פיתוייו של נתניהו, שהעביר חוק בכנסת להקלת צעדי הפרישה. הפילוג, אם יקרה, יעיב על מעמדה של קדימה בכנסת, כשלצד המפלגה תתנהל "קדימה חדשה" עם רשימת עריקים בלתי מבוטלת. אבל בדיוק כאן יבוא לביטוי תפקידה של לבני כמנהיגה.
אם תנסה ליצור איזון מזויף ותסכים לפריימריז קרובים, היא תגלה חולשת אופי וכניעה לדרישה בלתי מוצדקת. בכל המפלגות נערכות הבחירות לקביעת מנהיג המפלגה סמוך לבחירות. הרי שום מפלגה איננה מוכנה לביצוע חרקירי פנימי בעונת פעילות רגילה של הכנסת.
אם תרצה לשרת את תומכיה, עליה לגלות אותה יושרה שגילתה בעת סירובה להצטרף לממשלה, ולשם כך היא צריכה לפנות את הדרך לחבורת הפורשים. מהלך כזה לא יזיק לה, אלא אף יסייע לבניית דמותה הציבורית כמנהיגה בעלת דרך ותרבות ניהול.