פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פורום תקנה רק רצה להוציא את האמת לאור

      הרב יובל שרלו, חבר בפורום "תקנה", מסביר במאמר מיוחד לוואלה! חדשות מדוע היה חשוב לחשוף את החשדות המיוחסים לרב מוטי אלון. "המטרה היא לא להיות משמרת הצניעות, אלא למנוע ניצול מיני על ידי בעלי סמכות"

      אני מאמין בא-לוהים שמצווה על בני אדם את הוצאת האמת לאור ואי-הסתרה וטאטוא. זהו המונח "קידוש השם" הראוי בעיני, ושמו של הקב"ה מתקדש דווקא על ידי העובדה שהוא עומד לצד הצודקים ולא לצד החזקים. חילול השם הוא לטעון כי לכאורה הקב"ה מעדיף שנסתיר דברים רק כדי לשמור על השם הטוב של אנשים דתיים. להפך: אנשים מאמינים צריכים להיות נושאי דגל המאבק למען שלומם וטובתם של הנפגעים. פורום תקנה הוקם להבנתי למען מטרה זו.

      הדרך הראשונית הנכונה ביותר להתמודד עם ניצול מיני של בעלי סמכות היא החוק והמשטרה. לחוק יש מעמד הלכתי של תקנות הקהל, והחובה הראשונית המוטלת על כל אחד היא לפנות לרשויות המשפט. זהו עיקרון יסוד בדרכו של "פורום תקנה", וכל מה שניתן לעשות דרך רשויות המדינה צריך להיעשות דרכן. כל פורום שתכליתו הוא כיבוס הכביסה המלוכלכת בפנים הוא פסול, ואין לשתף עימו פעולה. זו הסיבה שיידענו את היועץ המשפטי לממשלה על כל מה שמתחולל בדיון הזה. הבעיה הקשה היא העובדה שמערכת החוק מסוגלת להתמודד עם חלק זעיר של המקרים.

      עם מה היא לא מסוגלות להתמודד? לצערנו, עם הרבה מאוד מקרים: כאשר אין תלונה ואין מדובר בקטינים; כאשר מדובר בניצול על ידי בעלי סמכות רוחנית לא מוסדית; כאשר מדובר בהתיישנות; ובעיקר – רוב מוחלט של הנפגעים אינם מוכנים לעבור "אונס שני" - לספר פעם אחת את הסיפור למשטרה, פעם שנייה לתובע, פעם שלישית על דוכן העדים, ובעיקר – חקירה נגדית. על פי הסטטיסטיקות, רק כשני מקרים מתוך מאה מגיעים להרשעה פלילית, והדבר מניע רבים שלא להתלונן, ואם כן כיצד ניתן להתמודד עם הבעיה בדרך זו?

      התנהלות עדינה ומורכבת

      על רקע זה אני רואה בפורום תקנה פורום פורץ דרך שנועד להיות מופת לחברה הישראלית. לא פורום לטאטוא וטיוח, כי אם להפך: להציב סטנדרטים גבוהים בהרבה מהמערכת המשפטית למניעת ניצול מיני על ידי בעלי סמכות, גם סמכות רוחנית לא מוסדית. המטרה אינה להיות משמרת הצניעות, אלא להגן על נפגעים בדרך המותרת על פי החוק. מצד שני, החובה לשמור על שמו הטוב של אדם, על חזקת החפות וההנחה שהוא בחזקת כשרות, והדרישה למנוע מצגי שווא ותלונות שקריות, על ידי גוף שאינו משפטי ושאין לו את הכלים המשפטים, יוצרת מציאות מסובכת מאוד. לא זו בלבד, אלא שמדיניות הפרסום היא בעייתית מאוד: ללא פרסום אין טעם של ממש בעבודת הפורום שהרי ביסודו של דבר הוא בא למנוע פגיעות עתידיות ולהזהיר מפני קשר עימו, אך הפרסום הוא כמעט סיכול ממוקד לאדם, ומה נעשה אם נפגע חס ושלום אדם לחינם?

      זו הסיבה להתנהלות העדינה והמורכבת; זו הדילמה המתמדת בין הדחה או מגבלות דיסקרטיות ובין החובה הציבורית להוציא את הדברים לאור; קיימת גם חובה להגן על המתלוננים והמתלוננות מפני מה שהם ברחו ממנו, והיא עצמה מצמצמת את יכולת הפרסום. ובעיקר – אלו הקשיים הגדולים להגן ציבורית על החלטות שהתקבלו לאחר דיון עמוק, רגיש, וזהיר מאין כמוהו.

      ישנה דרך עוד יותר טובה להתמודד עם הניצול, והוא ציות מוחלט לתקנונים ברורים המבוססים על ההלכה ועל החוק: להימנע מהטרדה, לאסור נוכחות אינטימית בתנאים המאפשרים ניצול כזה (איסור ייחוד); לטפח חוש ביקורת ואבחנה כלפי בעלי סמכות, כולל סמכות רוחנית, ולהכיר את סימני האזהרה הקיימים; לפתח אוזן קשובה ולא מטייחת כלפי תלונות בד בבד עם זהירות מיוחדת בכבוד האדם. את הדרך הזו אנו צריכים להמשיך לפתח, ובכך להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הבעייתיות.