לא משנה מה יגיד סגן פרקליט מחוז ירושלים, עו"ד אורי קורב, בבירור שיערוך לו פרקליט המדינה משה לדור, כיון שדבר לא יחזיר את המילים שאמר על מערכת המשפט למקום שממנו הן יצאו. האם השופטים הם באמת חמורים גדולים? האם הם משחקים טטריס בזמן הדיונים? הדברים נאמרו, הציבור קרא, שמע וגם קלט ועכשיו הוא שואל: האם אכן כך הם פני עולם המשפט?
גם אם יאמר קורב שלא היו דברים מעולם ושהכל נאמר בהומור, הרי כשהדברים נאמרים מפרקליט ותיק ובכיר כמוהו, ישנה בעיה. הבעיה קשה עוד יותר משום שהדברים נאמרו במהלך הרצאה בפני סטודנטים למשפטים, שבעוד שנה יאכלסו את אולמות בתי המשפט, במטרה להשיג משפט צדק. האמירות הללו הן המשך ישיר לנעל שהתעופפה לעבר נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש. הן גם חלק מהעשן שהיתמר מהמכונית הבוערת של השופט גלעד מבית המשפט המחוזי בחיפה. הן גם נוגעות לליהוק בכירי מאבטחי מערכת בתי המשפט כמלווי השופט המחוזי בתל אביב אורי שוהם, בכל צעד ושעל שלו. בית המשפט הפך להיות מוקד לאלימות פיזית ומילולית אך גם בתי הספר, רחובות וכבישי ישראל הפכו לכאלו.
יעד לאלימות
מדוע הכעס והזעם המופנה כלפי המערכת המשפטית? רוב עם ישראל פוגש את הפועלים במערכת כשהוא מגיע לאולמות בתי משפט השלום, בדיון בגין עבירות תנועה, תביעות קטנות שקיבל או הגיש, ועניינים אישיים מבית מדרשם של בתי המשפט למשפחה. שם העם פוגש את המערכת ושם העם נחשף להלכי הרוח השונים כולל מצבי הרוח של השופטים. כאן בעצם מתנהל עולם המשפט האמיתי. לכן חשוב שדווקא מבית המשפט העליון תצא הקריאה לבית המשפט קמא שיקפידו בנראותם כלפי המתדיינים, במזגם השיפוטי ובכבודו של הציבור הגם שהורשעו או חויבו בדין.
אלו בתי המשפט שבהם חייבים להימצא מיטב השופטים ואלו המצטיינים במזג שיפוטי נאות, שופטים המסוגלים להיות קשובים גם אם לא תמיד יש בדברי המתדיין טעם. ובכלל, אם היושבים על הבימה המורמת יכבדו את עצמם, העם לא יישאר אדיש.
במקביל, יש מקום וכעת הוא הזמן לבדוק למה זה קרה לנו. האם מדובר במגמת אלימות עולמית או שהמזרח התיכון החם והלח גורם לנו להיות קצרי רוח? אולי משום שאלימות זו השפה היותר מובנת כיום בעידן הדיגיטלי עם מיטב אמצעי התקשורת המיידיים על מסריהם.
ואולי אלה הטוקבקים? יש מקום שהשופטים, כמו גם מורים ומחנכים, חברי כנסת ושאר מי שמרגיש כיעד לאלימות, יעיין בהם. הדברים לא תמיד נעימים, ובמקרים רבים כוללים לשון קשה ואפילו אלימה. עם זאת אפשר להבין בין השורות מה כואב לעם, איך המערכת ותופעות המתרחשות בה משתקפות בעיני הציבור ובעיקר לאן הרוח נושבת. משהו ב'שפת העם' המטוקבקת יכול לסייע לבחינת התופעה והמאבק בה.