פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הקסאם הבא יחסל את הניה

      האוכלוסיה ברצועה מיואשת והחמאס במצוקה - צביקה פוגל חושב שזו ההזדמנות להשיג הסכם להפסקת אש. אבל אם החמאס יסרב, דמו בראשו

      הסחרור האירני משבש לגמרי את הערכת המצב האזורית שלנו ומייצר אווירה לוחמנית במיוחד. חברי כנסת, שרים ופרשנים רבים מייצרים אווירת טרום מלחמה, ומנסים לנבא מה תהיה הזירה שבה תצטבר מספיק מסה קריטית שתוביל לפריצתה. רגע לפני "עופרת יצוקה 2" או "מלחמת לבנון השלישית", מומלץ לעצור ולבחון את הההתפתחויות המתרחשות לנגד עינינו בהקשר כולל.

      הפתח, חביות נפץ והגבול הדרומי

      חבר הוועד המרכזי של אש"פ נביל שעת' הגיע לפני שבוע לרצועת עזה, לראשונה מאז השתלטות החמאס עליה ביוני 2007, לביקור בן שלושה ימים כאורחם של החמאס ואיסמעיל הניה. לכאורה אירוע לא הגיוני בהתחשב במערכת היחסים שבין החמאס לפתח. האם מי שהיה ממלא מקום ראש הממשלה הפלסטינית הגיע באמת "כדי לעמוד על סבלם של התושבים", או "כדי לנסות להגיע להבנות עם חמאס על אחדות לאומית, ולשים קץ לפילוג הפלסטיני", או שאולי בפתח הבינו את מה שלא הצליחו להבין אצלנו, שהחמאס במצוקה ומחפש סולם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפס טרום "עופרת יצוקה"?

      במהלך השבוע האחרון שוגרו באופן מפתיע מספר לא ידוע של חביות נפץ, שתכליתן ככל הנראה לפגוע בספינות חיל הים המשייטות במימי הים התיכון. אולי מישהו קיווה לשחזר פיגוע איכותי כדוגמת הפגיעה בספינת אח"י "חנית" בזמן מלחמת לבנון השניה. עד כה אף ארגון לא לקח אחריות על הפעולה, שללא ספק מציגה תעוזה ויצירתיות. כל מי שמכיר את מערכת היחסים ברצועת עזה יודע כי אין סיכוי להוציא לפועל אירוע בסדר גודל שכזה ללא הכוונה ורשות של החמאס. האם החמאס באמת מעוניין להסלים את המצב בימים אלה?

      מזה מספר חודשים מבצעת מצרים לאורך ציר פילדלפי פעילות אינטנסיבית במימון אמריקני וביישום רעיונות ישראלים, לסגירת עורק החיים העיקרי של הברחות של החמאס. תחילתו של המהלך המצרי לווה בהתנגדות של החמאס שכלל ירי לעבר חיילים מצריים, אך מזה למעלה מחודש שורר באזור העבודות שקט מפתיע. האם מפני שהחמאס בחר לכתת חרבותיו לאיתים או שמא מפני שהוא מבין כי הסתבכות עם מצריים תבודד אותו בעולם הערבי?

      עסקת שליט שהייתה יכולה להביא לשחרורם של כאלף אסירים, בהם אנשי חמאס ואנשי פתח, ולהציג את החמאס כגורם ממלכתי שדואג לאינטרסים של כל הפלסטינים, לא יצאה לפועל כי החמאס לא היה מוכן לקבל תנאים מינוריים שהציבה ישראל. האם החמאס ויתר על ההזדמנות להיות בקונצנזוס הפלסטיני רק כדי לא להכנע לדרישותיה של ישראל, או שמא ידע החמאס כי לא יצליח לעמוד בלחץ שיופנה אליו בשל אותם שמות שלא שוחררו?

      האם יכול להיות שכל הפרשנים הלוחמנים טועים?

      המזרח התיכון ידוע כמקור בלתי אכזב של מלחמות על רקע רגשי, המתאפס מדי פעם בפרץ של הגיון, אופטימיות והבנה שאפשר גם אחרת. החמאס, כמו גם החיזבאללה, ספגו מכה ניצחת בשני המלחמות האחרונות. גם אם יש כאלה שחושבים כי נצחונם באי תבוסתם, הרי שסבל האוכלוסייה שבקרבה הם בנו את קיני הצרעות, גרם להם להבין שהאלימות והטרור לא יובילו אותם למחוז חפצם. ארגוני הטרור והאפוטרופוס האירני מאשימים אותנו בשרשרת חיסולים ברחבי העולם. גם אם אין ידינו במעשים הרי שהאצבע המופנית כלפינו מוכיחה את הלחץ בו הם נתונים.
      החמאס, בדיוק כמו האוכלוסייה המותשת ברצועת עזה, זקוק בימים אלה למנת חמצן. לחמאס יש פחות מתנדבים, פחות כסף ואמצעי לחימה ופחות מתאבדים, כוחו הפוליטי אמנם חזק אך תלוי על בלימה. זה הזמן להציע לחמאס הצעה שלא יוכל לסרב לה – חיה ותן לחיות או שנייבש אותך.

      החמאס יכול להיות הסנונית שמבשרת את הפסקת האש לתקופה ארוכה גם עבור החיזבאללה. זה הזמן לשלב ידיים עם הפתח ועם המצרים, ולאפשר לאוכלוסייה ברצועת עזה להתפתח אחרת. כניסת נביל שעת לרצועת עזה תאפשר לחמאס להגיע להסכם לשחרור גלעד שליט ביתר קלות. שיתוף פעולה של החמאס עם הפתח יאפשר למצרים להקל על התנועה במעברים לסיני וממנה לעולם כולו. תמורת הפסקת אש יכולה ישראל להבטיח לחמאס העברת סחורות ואמצעים לפיתוח הרצועה.

      היה והיד המושטת לחמאס תדחה, אל לנו לחכות שמונה שנים נוספות. על ירי הרקטה הבאה צריך איסמעיל הניה לשלם בראשו. כך יבינו החמאס והחיזבאללה כי מנהיגיהם, מי במקלט ומי בראש חוצות, ישלמו את מחיר סבל האוכלוסיה משני צידי הגדר. הזכות לחיות, מחייבת לקחת סיכונים ומאידך מצדיקה יציאה למלחמה ולשימוש בכל הכוח גם אם מר ריצ'רד גולדסטון חושב אחרת.