ב-14 בפברואר 2005 הרעיד פיצוץ אדיר את ביירות. רפיק חרירי, ראש ממשלת לבנון הנערץ, חוסל עם 14 ממאבטחיו ומלוויו כשמכונית תופת התפוצצה ליד מכוניתו המשוריינת, בעת שחלף בסמוך למלון סנט ג'ורג' בביירות.
בספרו 'רצח מר לבנון', מתאר העיתונאי הבריטי ניקולס בלנפורד את ההלם והזעם שאחזו בלבנונים: "קהל רב התאסף סביב מעון האבן בקרייטם. קשישה לבושה צעיף ישבה על הרצפה, מתנודדת ומקוננת. הקהל געש בשקט מרוב כעס וצער. ואז לפתע צעק אדם צעיר: 'הביטו פנימה אל לבבותיכם! אנחנו יודעים מי עשה זאת! סוריה! (...) - זה היה רגע מכונן".
חמש שנים בדיוק חלפו מאז אותו "רגע מכונן". הכיבוש הסורי בלבנון הסתיים חודשיים וחצי לאחר ההתנקשות, מלחמת לבנון השנייה פרצה שנה וחצי לאחר מכן, ובנו של חרירי - סעד - מונה לראש ממשלת לבנון כארבע שנים וחצי לאחר שאביו נרצח באמצע היום, בלב העיר. מי שניהל את אחד מתאגידי הבנייה הגדולים בעולם ובחר להתרחק מהפוליטיקה, נאלץ לרשת את אביו בהנהגת מפלגת "אל-מוסתקבל". מאז מנסה חרירי להיכנס לנעליו הגדולות של אביו, רפיק - בנו של איכר עני מצידון שהפך לאיל הון, למנהיג ולפוליטיקאי מחונן.
"מדיניותו של סעד חרירי הולכת בעקבות מדיניותו של אביו", קובע פרופסור קייס פירו, מרצה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת חיפה. "הוא פשרן, לא מעורר פרובוקציות, מנסה לדבר בטון נמוך ורגוע וכנראה שהוא מצליח, בעיקר בקרב העדה הסונית. אני לא חושב שמישהו מקרב ההנהגות הנוכחיות הפועלות בלבנון רוצה לפגוע בחרירי, משום שהוא מסמל תקופה חדשה של פשרות בין העדות ובין המנהיגים, אבל לעולם אי אפשר לדעת. הרי שניים-שלושה אנשים יכולים לקבל החלטה כזו ולפגוע בו".
נסראללה מפשר
לדברי פרופ' פירו, מאז חיסול רפיק חרירי לפני חמש שנים השתנתה האתנו-פוליטיקה בלבנון. נסראללה, לטענתו, הוא אחד הגורמים המרכזיים שמנעו את פריצתה של מלחמת אזרחים במדינה: "הסורים יצאו לגמרי מלבנון בעקבות המחאה, וגם הקיטוב העדתי בין סונים ושיעים קיבל צורה חדשה שהתבטאה בבחירות בשנים 2005 ו-2009. מותו של חרירי ב-2005 שינה לגמרי את הפוליטיקה הפנימית של לבנון. הוא היה עלול להביא למלחמת אזרחים מחודשת ומה שעצר אותה זה בעצם חכמתם של אנשי חיזבאללה. הם עשו הכול כדי לרכך את המאבק העדתי בין הסונים לשיעים".
"מאז חיסול חרירי אנחנו רואים שבכל נאום שהוא נושא, מנסה נסראללה להרחיק את מלחמת האזרחים בין שתי העדות ובד בבד גם להסביר ללבנונים שהוא לא מעוניין לשנות את השיטה הלבנונית שקיימת בחלוקת השלטון", מסביר פרופ' פירו. "הקיטוב החדש נעצר בגלל חכמת מנהיגים כגון נסראללה וסעד חרירי. חרירי השכיל להבין שבלבנון צריך לעשות הכול כדי להגיע להסכמים עם עדות אחרות ומנהיגים אחרים. ניתן לראות זאת גם בביקורו האחרון של חרירי בסוריה ובהתקרבותו לחיזבאללה, ל'אמל' וליתר הסיעות הקיימות בלבנון".
פרופ' פירו מעריך כי לבנון יצאה מהמשבר בעקבות מות חרירי. "אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה מחר או מחרתיים, כי בלבנון כל דבר יכול להביא לשינויים, אך בינתיים העניינים נראים רגועים. יש שקט מבפנים ומבחוץ. ייתכן שהמשבר שפרץ לאחר מות חרירי לימד את כל האליטה הלבנונית שכל צעד לא מחושב יכול להביא להתפרצות". לדבריו, גם הכלכלה הלבנונית עברה משברים מאז מות חרירי אך בזמן האחרון חוזרת הצמיחה הכלכלית לארץ הארזים: "יש עדיין בעיות, אך יש גם סימנים של חזרה למסלול שלפני מלחמת האזרחים".
כל הדרכים מובילות לחיזבאללה
ועדיין נשאלת השאלה מה היה קורה אילו רפיק חרירי היה נותר בחיים? פרופ' אייל זיסר, מומחה לסוריה ולבנון מהחוג למזרח התיכון באוניברסיטת ת"א, סבור שלא היינו עדים לשינוי דרמטי במדינה: "יכול להיות שפה ושם דברים היו נראים קצת שונה, אבל נתוני יסוד של דמוגרפיה, התחזקות השיעים, אירן וחיזבאללה - לא היו משתנים. חרירי לא יכול היה לשנות את נתוני היסוד. חיזבאללה היה ממשיך בפעילותו בין אם חרירי היה ראש ממשלה ובין אם לאו, והוא היה אף חוטף את החיילים באותו בוקר ביולי 2006".
יחד עם זאת, פרופ' זיסר טוען שבזכות קשריו המצוינים ותחכומו הרב, היה אולי חרירי מצליח למנוע את התלקחות מלחמת לבנון השנייה: "חרירי אמנם לא היה מצליח למנוע מחיזבאללה לפעול ולחטוף חיילים, אך יכול להיות שלא היינו עדים להתלקחות, כי חרירי היה משכיל, באמצעות קשריו הבינלאומיים ובאמצעות קשריו עם חיזבאללה, למתן את הלהבות. אולי הוא היה מצליח באמצעות קשריו גם ללחוץ על ישראל להרגיע את גובה הלהבות באותה מלחמה".
ב-23 במאי 2009 פרסם העיתון הגרמני "דר שפיגל" דיווח בו נכתב כי ועדת חקירה של האו"ם מצאה כי ארגון חיזבאללה הוא שעומד מאחוריו ההתנקשות בחרירי. הארגון כמובן דחה את ממצאי הוועדה. "לרפיק חרירי היו אמנם קשרים טובים עם חיזבאללה, היו לו מהלכים בארגון, הם התחשבו בו יותר, אך זה לא אומר שהוא היה מחוסן מחיסול. סעד כעת עובר תהליך הדרגתי של התקרבות לחיזבאללה. אולי עוד עשרים שנה הוא יהיה עם אותם קשרים שקשר אביו עם הארגון. אבל עדיין נשאלת השאלה: איך זה בדיוק עוזר לו?".
