מושגים: רקע היסטורי לפרשות אקטואליות

חאפז אסד הכיר את מוסטפא טלס כקצין סורי צעיר. שניהם שירתו בסוף שנות ה?50 במצרים, בתקופת האיחוד הקצר בין שתי המדינות. שניהם לא אהבו את האיחוד הזה, והעדיפו פתרון פאן?ערבי על פני "הרפובליקה הערבית המאוחדת", שהתקיימה שלוש שנים. כששבו לסוריה - טלס לאחר שברח ממצרים, ואסד לאחר שנאסר בה ושוחרר - מצאו עצמם כתף אל כתף במאבקים פנימיים, עד להפיכת הבעת' ולראשית נשיאותו של אסד ב?1970. או אז מינה אסד את טלס לתפקיד שר ההגנה.

טלס מעולם לא נחשב לשר הגנה מבריק, אבל לכל היה ברור מדוע קיימת ברית כזו בינו לבין הנשיא - טלס היה בן הרוב הסוני. לאסד היה חשוב להוכיח לדעת הקהל שסוריה אינה מנוהלת בידי מיעוט עלאווי של 14 אחוזים, אלא שמדובר בהנהגה המייצגת את העם כולו. סוני בתפקיד כה בכיר היווה תשובה נאותה, בעיניו, לשאלת שיקוף הציבור בהנהגה. ב?1984 גמל טלס לאסד בכך שעמד בראש מגיניו אל מול ניסיון ההפיכה הכושל של אחיו, ריפעת אסד.

שר ההגנה, שכיהן בתפקידו לא פחות מ?34 שנה, הן בימי אסד האב והן בשנותיו הראשונות של אסד הבן, היה בעיקר בעל תואר. ככל שנקפו השנים התברר לכל שמדובר במי שיש חשיבות סמלית בלבד להישארותו בתפקידו, וכי הגורם הביטחוני הבכיר הוא מפקד הצבא. טלס התפנה יותר ויותר לעסוק בהוצאת הספרים האנטישמית שלו, ולפטפט. אף אחד לא לקח ברצינות את הודעותיו הפומביות משום שהכל ידעו שטלס הפך למעין ליצן החצר, וכי מה שאסור לאחרים, מותר לפוליטיקאי המזדקן הזה. כך למשל, בהופעה בפני חיילים בבעלבק ב?1999 הוא הכריז שערפאת הוא "בן של 60 אלף זונות", ומעט מאוד סורים או פלשתינים התרגשו מכך. הצורך הפוליטי להעניק תפקידים בכירים - חלולים לפעמים - לאנשים שמייצגים קבוצה חשובה באוכלוסייה, מאפיין דיקטטורות ודמוקרטיות כאחת.

מנהג נאה זה כבר מופיע בספר שמות. נאמר שם כי "מכשפה לא תח?יה". המלך שאול טיפל בבעלת האוב, והרבה שנים אחר כך עשה רבי שמעון בן שטח מעשה, והרג לא פחות מ?80 מכשפות ביום אחד, באשקלון. בסוף ימי הביניים חזרה התופעה, אולי בגלל הפחד משיבת המגיפה השחורה. אנשים ייחסו למכשפות כוח שלא היה להן, ודווקא משום שהאמינו בכוחן, רצו להיפטר מהן.

המבחנים שעשו להן כדי "לוודא" שהן אכן מכשפות, לא הותירו להן אפשרויות רבות. כך, למשל, היו קושרים אותן בידיהן וברגליהן, וזורקים אותן אל הנהר כשאבן קשורה לגופן; אם לא טבעו, סימן שהן מכשפות, ואז יש להמיתן. אם טבעו - סימן שלא היו מכשפות, אך להצילן כבר אי אפשר היה. שום "מבחן" שערכו להן לא יכול היה להשאיר את החשודות בחיים.

ציד המכשפות הוא לכידת נשים (גם גברים במקרים נדירים) החשודות בעשיית מעשי כישוף. בראשית המאה ה?15 היו אלה הגרמנים שרדפו אותן מתוך כוונה לטהר את ארצם. הם נהגו לסקול את המכשפות באבנים או לקשור אותן לעמוד ולשרוף אותן. האיטלקים החרו?החזיקו אחר הגרמנים, אבל ציד המכשפות המפורסם ביותר אירע ב?1692 במסצ'וסטס. עד כה לא דווח על הפסקתו של מנהג זה.

מונח שהנציח את זכרו של סנאטור רפובליקני בשם ג'וזף ריימונד מקארתי, עורך דין שכיהן בתפקידו בסנאט בין 1947 ל?1957. היו אלה ימי המלחמה הקרה. בריה"מ נראתה כמי שעושה חיל וכובשת את ליבן של מדינות רבות ברחבי העולם, ואף חודרת אל מעוזי המערב. מקארתי נחלץ להגן על החופש באמצעות כיבוי האור הדמוקרטי ורדיפה חסרת מעצורים אחר מי שנחשד על ידו כנוטה לקומוניזם, מתוך מטרה ברורה ופטריוטית לטהר את המחנה. הוא היה האיש המשמעותי ביותר בוועדה של הסנאט שחקרה "פעילות קומוניסטית ואנטי?אמריקנית". ועדה זו נעזרה במלשינים מתחומי חיים שונים, והכינה רשימה שחורה של אישים, אנשי אמנות בעיקר, אשר אסור היה להעסיקם בשל נטייתם לקומוניזם.

הוועדה טרחה לנקות את ביתה, קודם כל, וכיוונה את האש אל הנרי ואלאס, סנאטור שכיהן בעבר כסגן נשיא. היא פעלה ללא לאות, והעשירה את הרשימה השחורה שלה עם שמות כמו אורסון וולס, ליאונרד ברנשטיין, ארתור מילר וצ'רלי צ'פלין. אמנים רבים עזבו את חופי ארה"ב ומצאו מקלט באירופה, כדי שלא להתייצב בפני הוועדה. אחדים מהם העדיפו להלשין על חבריהם כדי להציל את עורם. כך, למשל, הואשם הסופר והבמאי אליה קזאן בהסגרת חבריו השחקנים, ועד מותו ניסה לשכנע את העולם כי לא בגד.

בראשית שנות ה?50 התערב בית המשפט העליון של ארה"ב בעבודתה של הוועדה, וקבע בכמה פסקי דין כי פעילותה עומדת בניגוד לחוקה. ב?1953 גינה הרוב בסנאט את הפעילות הזו, והפרשה נסתיימה. ב?1957 נפטר מקארתי, והוא בן 49, אך שמו ייזכר לעד כמי שמזוהה עם נכונות לפעול באמצעים בלתי חוקיים ובלתי לגיטימיים כדי לחסל יריבים אידיאולוגיים בתואנה של הצלת המולדת.

המקארתיזם איננו קיים יותר. בארה"ב.