שיישאר בנינו

ליטפתי את בטני המתעגלת וממש יכולתי להרגיש את החלל שנוצר בתוכה, חלל שמתוכו הרגשתי תזוזה עדינה ופעימות לב חלושות. זה היה מרגש ומבעית כאחד, במיוחד בהתחשב בזהותו של האב. ואז התעוררתי. התעוררתי מאס.אם.אס שאומר "במזל טוב נולדה לנו בת".

בחודשים האחרונים התמלא זיכרון הסלולרי שלי בהודעות מהסוג הזה. אליהן התלוו עוד כמה ידיעות על כאלו שאמורים לשלוח לי אס.אם.אס דומה בחודשים הבאים. לכן, אין ממש פלא שכבר כמה ימים אני חולמת את החלום הנזכר למעלה. עם זאת, מעולם לא הרגשתי רחוקה מהיום שבו אשלח הודעה כזו בעצמי.

זה היה מתבקש ליפול לרחמים עצמיים, אבל מכיוון שהבטחתי להשתדל לא לעשות את זה יותר, החלטתי להדחיק אותם בעזרת יום כיף עם עצמי, מסוג הימים שאמהות יכולות רק לפנטז עליהם בלילותיהן חסרי השינה. ואיזה מקום מתאים יותר ליום כיף מאשר חוף הים. בעצם, האומנם? דווקא ביום שהחלטתי לעבוד על יחסי הקלוקלים עם הדבר הרטוב הזה, החליט אלוהים להוריד עלינו רוחות וגשמים. יכולתי לחזור הביתה ולבכות על מר גורלי, ולשקר לעצמי שאלו דמעות שמחה מכל הילדים שנולדים מסביבי, אבל בחרתי לא לוותר. רטובה ורועדת חיפשתי מקלט, עד שבסוף מצאתי אותו בבנינו, מקום שנפתח לאחרונה בפינת הירקון ואלנבי.

הלוגו הבטיח שמדובר בבית קפה ביסטרו, אבל כשנכנסתי בשערי המקום לא היה לי ספק שהגעתי למסעדה. אפשר להאשים בכך את הנרות הגדולים שפוזרו על השולחנות או את כוסות היין שחיכו שמישהו ישתמש בהן. "אני מצטערת, חשבתי שאתם בית קפה", הסברתי למלצר את מבטי המבולבל. "אנחנו הכל", הוא הרגיע אותי. אז התיישבתי. וכאילו כדי שארגיש בנוח, מיד אחרי התיישבו כמה אנשים שביקשו רק קפה ועוגה.

התפריט לא ממש מסגיר את הצד הבית קפאי של המקום. הוא מציע מנות טאפאס, שמתוכן בחרתי בבליני סלמון (19 שקל) וקרפצ'ו סלק (29 שקל); מנות ראשונות, שמהן בחרתי בסלט בייבי גרינס (39 שקל); ומנות עיקריות של פירות ים, בשר ודגים. ההתרגשות מהמקום החדש ניכרה מכל הצוות, ובמבטא אמריקאי מובהק הם כירכרו סביבי, לעתים יותר מדי. עם זאת, היתה בהם הענווה שיש רק לעובדי מקומות חדשים, וכך, למשל, במנת הבליני קיבלתי שלושה בליני (סוג של פנקייק מלוח וקטן) נדיבים ועמוסים בקרם פרש וסלמון מעושן, ובגלל שהמלצר התבלבל, במקום מנת הקרפצ'ו סלק קיבלתי קרפצ'ו פילה בקר (הוא השאיר לי את הפילה ואמר שהם יכינו לי גם את הסלק, אבל ויתרתי מסיבות מובנות). נוסף על אלו בלסתי גם סלט מצוין, שמלבד הירוקים היו בו גם אגוזים מסוכרים מלבבים, אגסים ופרוסות שמנמנות של גבינת טאלג'יו. ואם לא די בזה, הרי שמהמטבח הוציאו לי את פוקצ'ת הבית השמנמנה שנעשית במקום. לא הכל היה מושלם, בקרפצ'ו, כמו בהרבה מקומות אחרים, היה יותר מדי בלסמי, ובבליני, במקום הקוויאר האדום המובטח בתפריט, קיבלתי רוטב פלפלים מיותר, אבל סך הכל זו בהחלט היתה ארוחה טובה ומעניינת, ובטח שלא יקרה.

לצד האספרסו הארוך והמצוין (8 שקלים), זכיתי גם בשיחה עם בעלת המקום. במבטא האמריקאי שלה סיפרה לי על ההתרגשות מהפתיחה ושאלה אם יש בעיות. יש כמה בעיות, רציתי לומר לה, יש לי שעון שלא נותן לי לישון בלילה מרוב תקתוקים, אבל מצד שני, אין לי בעיות, כי אני יכולה כך סתם באמצע היום להיקלע למקומות מפתיעים. וזה סוג של נחמה. וכשג'ודי גארלנד זימרה שיש איזה מקום מעבר לקשת שבו כל החלומות מתגשמים, החלטתי שהגיע זמן שאמשיך לדרכי. גם אם אין לי מושג לאן היא מובילה.

סקס אפיל: ים ונרות
אנשים: בינתיים אקראיים כמוני
עיצוב: קלאסי
שירות: נרגש
הפוך קטן: 12 שקל
ליד ההפוך: אמריקאים
גישה לנכים: כניסה יש שירותים אין
טיפ: לשים לב גם לקינוחים תוצרת המקום
שורה תחתונה: רק שימשיכו ככה

'בנינו'. הירקון 52, תל אביב. טל' 077-2151700. פתוח: כל השבוע 7:00-24:00.