מחכים למהפכה הבאה באירן

המהפכה האיסלמית באירן החלה במהומות קשות לפני בדיוק 32, במהלך שנת 1978, והיא הגיעה לשיאה עם חזרתו של חומייני לאירן והפלת שילטון השאה בפברואר של שנת 1979 – לפני 31 שנים בדיוק. המהפכה הפכה את איראן ממדינה מונרכית בעלת אופי חילוני, מערבי ומתקדם – לרפובליקה איסלמית פונדמנטליסטית.

המיעוט היהודי שעדיין חי היום באירן מונה בין 20,000 ל-25,000 בני אדם, רובם מרוכבים בערים המרכזיות: טהרן, שירז ואיספהן.זהו איננו מיעוט דתי רגיל, אלא אחד המיעוטים העתיקים ביותר ובעל היסטוריה עשירה – מיעוט שנושא על כתפו את המאבק שקיים בן האיסלם ליהדות מראשית ימיו של האיסלם.

בחודשים האחרונים, במיוחד לאחר הבחירות לנשיאות שהתקיימו לפני 8 חודשים, חוזרות המהומות לרחובות טהרן והערים האחרות ואיתן תחושת פחד מהבלתי-נודע בקרב היהודים - במיוחד מאחר ויהודי אירן אינם נוטלים שם חלק במאבק ואינם רגילים להביע עמדה נחרצת כלפי השלטון, לכל הפחות לא באופן פומבי ומופגן.

אני יכול לתאר לעצמי מה עובר במוחו של אזרח יהודי היום באירן, כי עברתי חוויה כזאת בדיוק שם לפני 31 שנה ומרגיש את תחושות הפחד המחלחלות אל ליבו וגופו של כל יהודי באירן. הפחד ממה שעלול לקרות עם הגברת הלחץ על ראשי השלטון והידיעה כי לא ניתן לדעת ולנבא איך ינהגו כלפי האזרחים במדינה בכלל וכלפי היהודים בפרט.

יום ה-11 בפברואר הוא היום שהוכרז מצד שני המחנות כיום הפגנת הכוח של משמרות המהפכה ושל מתנגדיהם. מן הצד האחד – כוחות המשטר האיסלמי ורבבות תומכיו המגיעים גם ממקומות מרוחקים מן הבירה טהרן (לצד כוחות גלויים וסמויים), מן הצד השני – אירגונים ירוקים המתנגדים לשלטון ופועלים כבר כחודש להזמין את האזרחים לצאת לרחובות ולהביע את עמדתם בגלוי.

לא ברור כיצד יסתיים היום הזה אך דבר אחד בטוח – אירן ללא ספק עומדת בפני שינוי ולקראת מהפכה חדשה שבדרך. העם באירן מעולם היה נחוש ואמיץ כל כך להוציא רבבות אזרחים לרחובות ולהתעמת עין בעין עם כוחות השלטון.