סין וארה"ב - מלחמה קרה?

האם העולם מתקרב למהדורה חדשה של המלחמה הקרה, הפעם בין אמריקה לסין? לא, אך קשה לדעת לאן יובילו הדברים אם תימשך ההידרדרות.

הדעות בין יועצי הנשיא בנוגע לסין נחלקו בשנה הראשונה: היו שצידדו בגישה של הידברות והציעו לנהוג בה כשותפה בתקווה שתירקם מערכת הבנות ותיאומים בנושאים הגלובליים, והיו שטענו כי על ארה"ב להבהיר לסינים, ומוטב מוקדם, מיהו בעל הבית וכי אמריקה לא תירתע מה"שריר" הסיני.

לאור ההתפתחויות, נראה שהנשיא הסיק שההידברות לא הביאה לתוצאות. ייתכן שאחד הדברים שגרמו לכך היה ביקורו בסין בנובמבר. הביקור לא הניב תוצאות חיוביות מבחינת ארה"ב, ואף יצר רושם שהסינים השכילו לנצלו למטרותיהם הפוליטיות. אחר כך באה ועידת האקלים, שבה לא רק שהסינים לא שיתפו פעולה עם ארה"ב, אלא העניקו תחושה שנציגם ניסה להשפיל את אובאמה. סין גם עסקה בשנה שעברה בריגול תעשייתי בממדים חסרי תקדים אצל האמריקנים באמצעות האינטרנט.

ברקע כל האירועים עומדת השאיפה אם לא לתפוס את מקומה של אמריקה כמעצמת העל, לפחות להימצא איתה באותה משבצת. שאיפה זו ניזונה בצורה מוחשית ביותר מהבעיות הכלכליות של אמריקה ומההתעצמות הכלכלית של סין. נכון שקיימת תלות הדדית בין הנושה הסיני לבעל החוב האמריקני - אך סובייקטיבית ופסיכולוגית, בוודאי בעיני הסינים, בכל זאת קיים הבדל לטובתם.

עם זאת, כאמור, וושינגטון החליטה להראות שעוד כוחה במותניה. הצעד הראשון היה לדרוש מסין לתסף את שער המטבע המלאכותי שלה (שבעזרתו היא מייצאת את סחורותיה לרחבי עולם כמעט בתנאי היצף). לדרישה זו התלווה איום מרומז של העלאת מחסומים אדמיניסטרטיביים בפני היבוא מסין. הצעד הבא היה הגברת הלחץ, באמצעות האינטרנט והצהרות פומביות, לשיפור המצב בתחום זכויות האדם וחופש הדיבור. זהו מהלך שלא נעם לסינים, שנתקלים בביטויים של חוסר נחת בקרב עמם בעניין זה. עוד יותר מכך רוגז המשטר על החלטת אובאמה להיפגש בקרוב עם הדלאי למה - מה שמתקבל כבחישה בענייני הפנים של סין.

ואולם ההתפתחות המשמעותית היא החלטתה של וושינגטון למכור לטייוואן נשק ואמל"ח שונים בסך 6 מיליארד דולר. בייג'ין רואה בכך התגרות. ארה"ב התייחסה לכך כמילוי חוזה כלפי טייוואן, וגם כאיתות לסין שאין לה כוונה לוותר על מעמדה הבכיר.

התגובות הגיעו מיד - כולל איומים בחרמות על חברות אמריקניות כמו בואינג או ג'נרל מוטורס - אך המבחן האמיתי יתקבל בימים הקרובים בעניין איראן.

אמריקה, יחד עם האיחוד האירופי וכנראה גם רוסיה, נחושה להחריף את הסנקציות. סין מתנגדת ומתרצת זאת באמתלות כדי להרוויח זמן או כדי למנוע את הסנקציות בכלל. סביר שסין איננה נלהבת מאיראן גרעינית, אך אין לה רצון להתנתק ממקורות האנרגיה של האיראנים. מעבר לכך, הנושא נראה בעיניה כהזדמנות להתעמת עם וושינגטון מבלי להסתכן יותר מדי.

מלחמה קרה, עוד לא. בין היתר מפני שלסין, בניגוד לבריה"מ, אין עניין לייצא את האידיאולוגיה שלה, וכן מפני שבניגוד למצב ששרר אז לשני הצדדים היום אין עניין, או אפשרות, לשבור את הכלים.

לישראל יש יחסים טובים וחשובים עם סין, אך יש לה בעיקר עניין באמריקה חזקה - כולל בהקשר האיראני. היא תעקוב אחר ההתפתחויות בנדנדת הכוחות.