תנו לח"כים לטוס ביזנס

האוטומציה של הצביעות - זו ההגדרה הטובה ביותר להתקפה המתוזמרת והמתוזמנת היטב על רובי ריבלין בעקבות כוונתו להטיס את חברי הכנסת במחלקת עסקים. ריבלין ודאי הופתע לגלות שהוא נהפך בבוקר אחד לאחראי הבלעדי לגירעון בתקציב המדינה. לא יעזרו ליו"ר המסור כל ההסברים: מקהלת הצדקנים הרימה קול, ועכשיו נותר רק לנסות להצטדק ולהתפתל.

רוב הישראלים בזים לחברי הכנסת שלהם, זה לא חדש. יכול להיות שנבחרי הציבור שלנו קנו את היחס הזה ביושר. אבל מי שרוצה לראות אנשים טובים יותר נכנסים לפוליטיקה ומוותרים על קריירות משגשגות במגזר הפרטי, בעולם העסקים ובאקדמיה חייב לראות מעבר לעוד כותרת משתלחת בעיתון. עלות שכר חברי הכנסת בישראל נמוכה משכר הברוטו של קולגות מהעולם (50 אלף ¤ לחבר קונגרס בארה"ב, 42 אלף ¤ באנגליה) וגם היקף ההטבות לחברי הכנסת אינה דומה לאלו של חברי הפרלמנטים מעבר לים. זו אינה בושה שחבר כנסת ייסע ברכב שרד, ייהנה מצוות מקצועי וטוב סביבו ויטוס מחלקת עסקים. נבחרי ציבור אינם מורמים מעם אבל אין זה אומר שהם אינם זכאים להטבות ומעמד.


התגובה הפאבלובית נגד ריבלין היא זכר לימים שבהם טיסה לחו"ל נחשבה לפריבילגיה ייחודית לעשירים. כיום, כשהנסיעה מעבר לים נהפכה נפוצה ושגורה, יודעים מרבית הישראלים שטיסה במחלקת תיירים, עם הצפיפות, הארוחות הקרות, התור לשירותים, הילדים הצווחים והמריבות על השמיכות, היא סיוט לא קטן. מחלקת העסקים נועדה לא רק כדי לפנק את הנוסע האמיד, אלא גם ובעיקר לאפשר לאנשים שנוסעים במסגרת עבודתם להגיע למחוז חפצם כשהם מרוכזים ומוכנים ולא מרוטים ועצבניים. אתם לא רוצים שהאיש שמייצג אתכם בחו"ל ינחת לאחר מסע מפרך שיכלול עגלות מזוודות שמתנגשות בקרסוליו, המתנה בלתי נגמרת בדיוטי פרי ותקווה שהדיילת תגיע אליו לפני שמנות הבקר יסתיימו. לו ולנו מגיע יותר, גם אם אנחנו משלמים את מחיר השדרוג. זו השקעה טובה יותר מכל כביש עוקף בשטחים.

היחס הקטנוני לנבחרים לא מסתיים כאן. ביום הקמת המדינה שירתו מאה ועשרים חברי כנסת אוכלוסייה של שש מאות וחמישים אלף תושבים. היום אוכלוסיית ישראל גדלה פי עשר ויותר, אך מספר חברי הכנסת נותר זהה. מי שרוצה להימנע מהגדלה משמעותית של מספר חברי הכנסת כדי להתאים את מספר המייצגים ומספר המיוצגים, חייב להעניק לנבחרים כלים כדי להתמודד עם ייצוג מספר רב כל כך של תושבים. לשכה מחוץ לכנסת, עוזרים מקצועיים, תקציבי קשר עם הציבור והוצאות לשכה - אלו אינם בזבוזים וחטאים. מדובר בכלי עבודה לכל דבר.

ובכל זאת, רובי ריבלין חייב לאחוז לצד הגזר גם במקל גדול. המלחמה שהוא מנהל למען מעמד בית המחוקקים חייבת להכיל גם סנקציות מחמירות נגד מי שבאים לכנסת בתור תחביב בלבד. ריבלין, וכל מי שהדמוקרטיה הישראלית חשובה לו, צריך לחשוב יומם וליל איך משדרגים את רמת כוח האדם שפונה לפוליטיקה. אם יראה הציבור שחברי הכנסת מחויבים יותר, עובדים יותר ומשקיעים יותר. ודאי יהיה גם קל יותר לתגמל אותם כראוי מבלי שכל מיני חובבי כותרות ישחיתו את דפי העיתון.