מחמוד אחמדינג'אד הצהיר ביום שלישי שעבר, בראיון לטלוויזיה הממלכתית של איראן, כי ארצו מוכנה להעשיר אורניום מחוץ לשטחה בתמורה לדלק גרעיני. בדיוק כפי שהציעו המעצמות בעידוד הסוכנות לאנרגיה אטומית בחודש אוקטובר. האם זה מפתיע שהודעת הנשיא לא זכתה לכותרות גדולות בעיתונות העולמית? האם זה מפתיע שאף אחד לא מתייחס לאחמדינג'אד ברצינות?
אולי זה מפני שיום לפני כן דיבר נשיא איראן על "הפתעה" שהוא מכין למערב ואפילו על "מכה קשה" במסגרת ה?11 בפברואר, יום השנה ה?31 למהפכה האיראנית, ואתמול שוב חזר לאיים. למעשה, אחמדינג'אד מושך זמן ומנסה להתל במערב בשעה שמדעני הגרעין שלו דופקים שעון כל יום.
בתוך 24 שעות הוא מסוגל גם לשדר פייסנות וגם לאיים בהעשרת אורניום כרצונו.
איראן, להזכירכם, כבר דחתה בחודש שעבר את הצעת המערב. היא אפילו, בלי בושה, הציבה בתגובה אולטימטום משלה: אם המערב דורש מאיראן להעביר 75 אחוז מהאורניום המועשר שלה לרוסיה וצרפת (לפני שישוב לאיראן בצורת מוטות דלק לשימוש בכור המחקר שלה בטהרן), האיראנים דורשים כי העברת האורניום תיעשה בכמויות קטנות ובאופן סימולטני. מבחינתם, איראן תעביר למעצמות אורניום מועשר ברמה של 3.5 אחוזים תמורת אורניום מועשר ברמה של 20 אחוזים. אחרת, מאיימת איראן, היא תייצר בעצמה אורניום ברמת העשרה גבוהה.
המעצמות אינן רוצות לאפשר לאיראן להחזיק כמות גדולה של אורניום בשטחה, מסיבות ברורות. מכאן נובעת הדרישה להוציא 75 אחוזים מכמות האורניום שבשטח איראן (לפחות זה אשר ידוע למערב).
אבל תסמכו על אחמדינג'אד שימשיך לתמרן. בשבוע שעבר הוא לפתע הודיע כי "אין לו בעיה" להיענות בחיוב להצעת המעצמות. דווקא ההסכמה הפתאומית שלו מעוררת חשד. אולי מפני שהנשיא לא פירט מה כמות האורניום שהוא מוכן להעביר וגם לא דיבר על לוח הזמנים. מרוויח זמן, כבר אמרנו...
ממשיך לתמרן
אחמדינג'אד רואה כיצד וושינגטון מקשיחה את הטון ועמלה להשיג קונצנזוס בקרב חמש חברות מועצת הביטחון כדי להצביע בעד סנקציות חדשות נגד איראן. אחמדינג'אד יודע כי סין ורוסיה אינן ממהרות להסכים לסנקציות חדשות. הוא גם יודע כי הצהרות חיוביות מצידו יעניקו "דלק" (גם אם לא גרעיני) לסינים כדי שאלה ידרשו מארה"ב להמשיך ולפעול בערוצים הדיפלומטיים. לכן הוא מקפיד לנופף גם בגזר ולא רק במקל. לסינים, אשר תלויים מאוד בנפט האיראני ויש להם פרויקטים משותפים רבים עם איראן, אין כל רצון להרגיז את טהרן. מה גם שלבייג'ין אין כל סיבה לחזק את האינטרסים האמריקניים. כך היו הדברים עוד לפני שוושינגטון החליטה למכור נשק לטייוואן. עכשיו זה כבר בכלל הופך לסיפור נקמה.
השאלה היא אם הסינים ירחיקו לכת ויסכימו להטיל וטו במועצת הביטחון על הצעה אמריקנית להחרפת הסנקציות נגד איראן. מוסקבה, שקוראת לאיראן לקבל את הצעת המעצמות, החליטה ליישר קו עם וושינגטון. הרוסים יהיו מוכנים להחמיר את הסנקציות נגד איראן בתמורה להסכמים והבנות עם האמריקנים. לכן הדבר החשוב לוושינגטון הוא לבודד את החוליה החלשה, בייג'ין. הסינים לא אוהבים להיות לבד. זה גם לא נוח. הם אמנם תלויים בנפט האיראני, אולם עבור תוכניות הצמיחה הגרנדיוזיות שלהם - איראן לא מספיקה. יש במפרץ יצרניות נפט נוספות. סעודיה, למשל. הם עוד יבהירו לסינים למה לא כדאי להם לעזור יותר מדי לאיראן. זה כמובן ייעשה בחדרי חדרים מבלי שנדע.
העיתון החשוב "וושינגטון פוסט" כבר הסיק כי לא נראה שסין "תחסום סנקציות חדשות נגד איראן".
בינתיים בייג'ין מנסה למנוע פגישה בין הנשיא אובאמה לבין המנהיג הרוחני מטיבט הדלאי לאמה, בטענה כי מדובר בהתערבות בענייניה הפנימיים של סין. בייג'ין מקווה כי הפגישה לא תתקיים לפחות עד אפריל, אז אמור נשיא סין לבקר בוושינגטון. נקווה שההחלטה בעניין איראן תתקבל עוד לפני ששני הצבים ששלחה טהרן לחלל ישלחו לכדור הארץ גלויה.